הפעמון של הדלת מצלצל, אני מזנקת מהספה לפתוח את הדלת.
איך שהיא נפתחה אני קופצת על נדיר בחיבוק
״אני מצטערת!״ אני מייבבת
״בבקשה תגיד לי שהם לא עשו לך כלום!!״
נדיר זורק את השקיות על הרצפה ומחזיר לי חיבוק
״הכל בסדר מרין.. הכל בסדר״ הוא מלטף את שערי ומרגיע אותי
אנחנו מתיישבים על הספה והוא מתחיל לספר לי איך הם ערבו לו, איך מיה התחילה להתחנן בפניו שיגיד לה איפה אני נמצאת, וכמה שהיא צריכה לדבר איתי ולספר לי משהו שאני חייבת לדעת.
מרקו גם ניסה לשכנע אותו, אך הוא כחבר אמת לא הסכים להגיד.
חשתי צביטות בלב כשהוא תיאר כמה מיה התחננה ובכתה, אך אני מחליטה להדחיק את ההרגשה הזו.
אנחנו מחליטים לשנות את הנושא ולצפות בטלויזיה עם שוקו חם ומרשמלו, כמה שעשינו פעמים רבות מאז שאני חזרתי לכאן.
הדלקנו סרט קומדיה ובלי ששמתי לב נרדמתי על הספה..
...
שוב פעם העיניים האלו, אפור מעורבב עם כחול, עיניים קרות, אכזריות.
אך כשהן מביטות בי, אני שמה לב לאור קטן מנצנץ בתוכן, חמימות שלא יודעים שהיא קיימת, חמימות שרק אני מכירה.
״דולצ׳ה , אל תתרחקי ממני אני מת בלעדייך, תחזרי אליי ..״ אני שומעת את הקול המחוספס שלו מהדהד באוזניי
״בבקשה.. לא.. אל תתקרב אליי בבקשה..!״ אני מתעוררת בבהלה
הנשימות שלי קצרות, כל גופי התמלא בזיעה, כל גופי קפוץ וליבי כואב
שוב פעם אותו החלום, רק שהפעם הוא הרגיש כל כך אמיתי..
YOU ARE READING
תסמונת שטוקהולם
Romance״תנשק אותי״ אני מתחננת אליו ״ איפה?״ טוני מחייך חיוך ערמומי ״בפה״ אני אומרת ומנסה למשוך אותו אליי ״לא, אני אנשק אותך קודם במקום אחר״ אני מרגישה את איברי נרטב מהמילים שלו טוני תופס את ידיי ומקבע אותן לצדדים, ובאותו הרגע יורד אל בין רגליי לנקודה הר...
