הם אומרים לטאהיונג שהוא צריך להיזהר מג'ונגקוק, והוא באמת נזהר. הוא באמת מקשיב ובאמת שומר על מרחק. מי שלא עושה את זה הוא ג'ונגקוק עצמו, שכבר ביום הראשון מסמן את התלמיד החדש כמטרה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אני לא מבין את הפסיכי הזה!" ג'ימין נופל עם גבו על הספה, לצד הרגליים של טאהיונג. יונגי יושב על הכורסא ליד עם שקית קרח צמודה לראשונה בטענה שזה מקל על כאבי הראש. יום שישי משמע אין בית ספר וגם האימהות של ג'ימין וג'ונגקוק בעבודה, משמע אין להם לאן למהר והם יכולים להתאפס אחרי הלילה הסוער כמו שצריך. ולטאהיונג כבר הרבה זמן לא היו לילות כאלו.
"מה קרה?" שואל טאהיונג, ששוחח עד כה עם יונגי, ומעביר אל ג'ימין מבט.
"הוא אומר שהוא עונה להודעות שלי רק בגללך!" ג'ימין מניח את הטלפון על ביטנו ומרים את עיניו אל טאהיונג. "מה עשית לו? כישוף?"
"אולי הוא התאהב בו?" שאלתו של יונגי גורמת לשני הנערים להפנות לכיוונו את ראשם והוא לא יודע במבט של מי הוא רואה יותר פחד.
"אין מצב!" מוחא טאהיונג.
"שום סיכוי!" צועק ג'ימין. "הוא יומיים בבית הספר, על איזו אהבה אתה מדבר?" יונגי מושך בכתפיו.
"רק העלתי אפשרות." הוא מתגונן, אבל אוי לא, כמה שהשאלה הזאת הייתה מיותרת. מעתה והלאה טאהיונג יחייה איתה בראשו ויחשוד שהיא התשובה לשאלתו ששאל את ג'ונגקוק בחצר האחורית.
