ג'ונגקוק מחנה את הפורד מוסטנג הורודה בחנייה ומתלבט האם הוא באמת רוצה להיכנס לבית. המוזיקה הרועשת מגיעה עד אליו, האורחים בביתו בטוח לא ישמחו לראות אותו והוא בעצמו עייף בצורה דרסטית, אבל מת כל כך לראות את טאהיונג שזה לא הגיוני.
הוא יוצא, נועל אחריו את האוטו ומתקדם אל עבר השער הקדמי. בחוץ עומדים כמה תלמידים מעשנים מי יודע מה, הם זורקים לכיוונו מבט ספק-מאיים-ספק-מאויים ונותנים לו לעבור בלי לדבר, אבל ג'ונגקוק יודע שהדרך לבית לא תהיה פשוטה, כי הוא רואה את נאמג'ון מתקדם אליו.
"למה באת?" נאמג'ון תוקף, מציג לראווה כמה שהוא רק רוצה שג'ונגקוק יעצבן אותו עוד טיפה, בשביל להצדיק את המכות שהוא רוצה להחטיף לו.
ג'ונגקוק לא טיפוס של מכות.
"לבית שלי?" הוא מרים גבה, לא מבין את השאלה של נאמג'ון.
"למסיבה של ג'ימין." מדייק נאמג'ון, עושה עוד צעד אל עבר ג'ונגקוק. הוא גבוהה ממנו בקצת, אבל מסת השריר שלהם פחות או יותר זהה.
ג'ונגקוק מנסה לעקוף אותו מימין, נאמג'ון זה ימינה. ג'ונגקוק עובר לשמאל, אבל גם שם נאמג'ון חוסם את דרכו. הם מביטים זה לזה בעיניים, כל אחד מזהיר את השני מהפיצוץ הקרב.
אבל ג'ונגקוק לא הגיע לפה בשביל להתפוצץ, הוא בסך הכל רוצה לראות את טאהיונג וזה גם ככה מצריך ממנו כוחות חיפוש מרובים, אז התוספת של נאמג'ון לעניין מרגישה לא רלוונטית באופן דרסטי.
"אני בסך הכל רוצה להיכנס לתוך הבית שלי, מה הבעיות שלך?" נאנח ג'ונגקוק.
"הבעיות שלי? היחיד פה עם הבעיות זה אתה, פסיכי." נאמג'ון עושה צעד לכיוונו ותוקע את האצבע המורה שלו בחזה של ג'ונגקוק. "אני פשוט ממליץ לך ללכת לפני שיהיה מאוחר מדי."
"ואני ממליץ לך לשחרר ממני, גודזילה, אתה לא מאיים על אף אחד." ג'ונגקוק מעיף את ידו של נאמג'ון ממנו בתנופת יד קלה.
"נאמג'ון!" שניהם מפנים את מבטם אל מאחורי גבו של נאמג'ון, רואים את ג'ימין עומד לכניסה לבית, נראה מודאג מהסיטואציה.
ג'ונגקוק משתמש בהסחת הדעת הזאת בשביל לעבור את המכשול בדרכו, והולך פנימה בהליכה מהירה.
"מזל טוב," הוא זורק לג'ימין ליד הדלת עם מבט מזהיר אחד, מסמן לו לכיוון נאמג'ון עם סנטרו, וממשיך בדרכו.
הבית עמוס, אבל להבחין בטאהיונג לא קשה. בכל זאת, לא לכל אחד כאן יש שיער כחול פרוע במיוחד. ג'ונגקוק מסתכל עליו מרחוק, מתבונן בו רוקד עם חברו באופן קצת שיכור.
הוא מתקדם אליו. צעד אחר צעד. בבטן נוצר קשר שמתחיל לפרפר, הלב מתרגש והידיים נמשכות אליו מעצמן.
איך ג'ונגקוק יכול להתאפק מול טאהיונג שרוקד בסלון ביתו כאילו והוא היחיד שנמצא כאן? בדיוק, הוא לא יכול.
כשהשפתיים שלהם נוגעות זו בזו, ג'ונגקוק לא מרגיש טיפה של חרטה. הוא כאן, בתוך הרגע הזה, טועם מפרי גן העדן האסור. הוא כאן, ולא אכפת לו ששכבה שלמה מסתכלת עליו מנשק את התלמיד עם השיער הכחול.
כשהוא מתרחק, מרגיש את התנשפותיו של טאהיונג עת שפתיו, הוא מביט בעיניו המופתעות שלא מבינות עד הסוף מה קורה תחת השפעת האלכוהול. הוא מסתכל עליו בערפול, נושם עמוקות, וג'ונגקוק מוכן לכל דבר, רק שלא ידחוף אותו לאחור. רק שלא ישלול את כל רגשותיו.
טאהיונג נשען על ג'ונגקוק עם כל גופו וגורם לו לאחוז במותניו. הוא מלפף את ידיו מסביב לצאוורו, מצמיד את שפתיו לאוזנו ולוחש:
"אני עומד להקיא."
YOU ARE READING
MY BOI // VKook
Fanfictionהם אומרים לטאהיונג שהוא צריך להיזהר מג'ונגקוק, והוא באמת נזהר. הוא באמת מקשיב ובאמת שומר על מרחק. מי שלא עושה את זה הוא ג'ונגקוק עצמו, שכבר ביום הראשון מסמן את התלמיד החדש כמטרה.
