ג'ימין יושב על המדרגות בחצר האחורית של ביתו ומחניק סיגריה בין שפתיו. הוא לא מעשן, אבל עכשיו הוא זקוק לסיגריה הזאת יותר מהסברים.
כשג'ונגקוק נכנס הביתה הוא נשאר לעמוד בחוץ לבהות בנאמג'ון בלי לדעת מה להגיד לו. הוא ידע שהוא מאכזב אותו, שהיחסים ביניהם באמת השתנו בחודש האחרון, והחברות הטובה שהייתה להם בעבר כבר לא מורגשת, אבל לא יכל לעשות עם זה. הוא נכנס הביתה כמה שניות לאחר ג'ונגקוק, ובלי לרצות, נתקל בסצנה עליה ידברו עוד שבועות מהיום.
הוא עמד קפוא, תהה האם זה משהו שמתרחש מאחורי גבו שבועות, או שנוצר ברגעים אלו ממש. גם כשראה אותם מתרחקים זה מזה ואת ג'ונגקוק לוקח את טאהיונג במעלה המדרגות, הוא המשיך לעמוד שם.
ג'ימין ידע ששניהם נמצאים בשירותים ומשהו בתוכו נשבר כשטאהיונג ניסה להסתיר את ג'ונגקוק נואשות ממנו.
הוא מכבה את הסיגריה בדשא וחופן את ראשו בין כפות ידיו, מאחל לעצמו להיעלם. הוא רוצה שכולם יצאו מביתו ברגע זה ממש. הוא רוצה להישאר לבד. הוא רוצה להחזיר את הזמן לאחור: לא לארגן את המסיבה הזאת, לא להתחבר עם טאהיונג באותו ריתוק, לא לתת לאימא שלו להכיר את אימא של ג'ונגקוק.
כל כך הרבה מעשים שגויים הובילו אותו לרגע הזה.
ג'ימין מרגיש כל כך אבוד בתוך רגשותיו, שרק כשהוא שומע פיצוץ, הוא מרים את ראשו, רואה אורות בשמיים. כמעט כל התלמידים יוצאים מביתו בשביל להביט בזיקוקים שזוהרים בשמיים.
ובזמן שכולם מסתכלים למרומים, ג'ימין מוריד את מבטו אל ג'ונגקוק שמדליק אותם על הקרקע. הוא יכל לצפות לכל דבר מהפסיכופת הזה, אבל לא לזה שהוא יאיר לו את החשכה.
***
למחרת בבוקר, טאהיונג מתעורר בחדר לא מוכר לו. על הקירות שלל ציורים צבעוניים שגורמים לבלגן אחד גדול בעיניים, כמה פוסטרים של להקות שהוא לא מכיר, שולחן עבודה מבולגן שמעליו מדפים עם שלל דברים, וריח... מוכר.
טאהיונג מתיישב בחדות על המיטה, כאילו ומישהו דקר אותו מאחור, ומסתכל סביבו, קולט לאט לאט באיזה חדר הוא נמצא.
ג'ונגקוק, שנכנס פנימה במכנסיים שחורים וגופייה, מאשר את הניחוש שלו.
"צהריים טובים." הוא, כהרגלו, נראה נינוח ושליו. לפעמים טאהיונג תוהה האם ג'ונגקוק יצליח לשמור על האדישות שלו גם בזמן אפוקליפסת זומבים, ומבין מהר מאוד שכנראה שכן.
טאהיונג, שישן ללא חולצה במיטתו של ג'ונגקוק, מרגיש צורך מוזר לכסות את גופו מול עיניו. הוא מושך את השמיכה עד כתפיו ופותח את פיו, רוצה להגיד משהו, אבל לא יוצאים לו המילים.
"ג'ימין תחקר אותי בבוקר. שאל כמה זמן אנחנו ביחד וכל מני דברים כאלה..." מספר ג'ונגקוק. "הכחשתי הכל. בכל זאת, רק נישקתי אותך ואתה עוד שנייה הקאת לי בפה."
"אני ממש לא הייתי מקיא לך בפה!" מכחיש טאהיונג.
"אתה ממש כן." ג'ונגקוק עושה כמה צעדים פנימה ומתיישב על קצה מיטתו. "בכל מקרה, תהיה מוכן לזה שהוא לא יפסיק לשאול שאלות. במיוחד אחרי שהוא ראה אותך שוכב חצי ערום אצלי במיטה..."
"הוא מה?!" טאהיונג צורח.
YOU ARE READING
MY BOI // VKook
Fanfictionהם אומרים לטאהיונג שהוא צריך להיזהר מג'ונגקוק, והוא באמת נזהר. הוא באמת מקשיב ובאמת שומר על מרחק. מי שלא עושה את זה הוא ג'ונגקוק עצמו, שכבר ביום הראשון מסמן את התלמיד החדש כמטרה.
