ג'ונגקוק שונא מקומות המוניים ורועשים, אבל הוא שוב בוגד בעקרונות שלו בשביל החיוך של טאהיונג. אותו חיוך שהוא לא רוצה שיירד משפחתו, אותו חיוך שגורם לו בעצמו לחייך. ג'ונגקוק מכור לשפתיים האלה, לא בקטע תאוותי או תשוקתי, אלא באופן כל כך פשוט ואותנטי. הוא רוצה להסתכל עליהן לנצח, לראות אותן מתעקלות כלפיי מעלה ולחייך אליהן בחזרה. וכשהוא מרגיש אותן כנגד שלו, הלב שלו מתחיל לפרפר והוא לא רוצה להרפות, אבל העיניים רוצות להמשיך להסתכל על האדם הכי יפה בעולם כולו.
וכשהם רוקדים ככה במרכז הרחבה כאילו ואיש לא מסתכל, אבל בעצם מוציאים לכל שאר האנשים את העיניים, ג'ונגקוק מרוכז במאה אחוז בטאהיונג.
הסיבה שהוא הפסיק להיות כל כך "פסיכופת" לא נמצאת באנשים סביבו, אלא בטאהיונג, כי פתאום לתת את תשומת ליבו לכל המסה האפורה הזאת מרגיש בזבוז של זמן. עכשיו יש לו את טאהיונג והוא לא מעוניין למרר יותר לאנשים אחרים את החיים. טוב, רק לאלא שממש מבקשים את זה.
הוא רוקד איתו עד שהרגליים שלו מתעייפות ואומר לטאהיונג שהוא הולך לשבת, מעביר אותו לשני חבריו הטובים, ויוצא מהאולם.
הוא באמת הולך לשבת, אבל לא במקום ההמוני והמחניק הזה. ג'ונגקוק צריך פינה משלו באוויר הפתוח בשביל להצליח לחזור לטאהיונג כמו חדש. והוא מוצא אותה על המדרגות מחוץ לאולם האירועים. מולו יש רק רכבים עוברים ומנורות לילה שמאירות על הרחוב החשוך. הוא יושב שם, נהנה מהלבד שלו והשקט שנוצר סביבו.
עד שמישהו מפר אותו.
"איך אתה עושה את זה?"
ג'ונגקוק מכיר את הקול הזה היטב. הוא שייך לבחור שחושב שהוא מאיים עליו בצורה כלשהי. ג'ונגקוק לא מעיף מבט לאחור, הוא ממתין שהנער יבוא ויתיישב לידו על המדרגה.
"תמיד צעד קדימה, תמיד לא הגיוני, תמיד פועל מרגשות, אבל עושה את זה בצורה כל כך מוערצת שאף אחד לא מעז אפילו לשים לך רגל. כולם רק מסתכלים על המופע שאתה נותן להם מהצד בספק פחד ספק אהבה, חושבים שזה נעשה עבורם, אבל בפועל זאת רק הדרך שלך להביע את עצמך בעולם."
"לא ידעתי שאתה יכול להיות גם פילוסוף, נאמג'ון." ג'ונגקוק מפנה את ראשו אל התלמיד שיושב לידו ואינו מחזיר לו מבט. הוא מריח ממנו ריח קל של אלכוהול, שכנראה החליק בגרון רק בשביל הניסיון לקבל אומץ למשהו שנאמג'ון בעצמו לא יודע.
"כשאתה יוצא מכל הרשתות החברתיות ומסתגר בבית רוב היום, את הראש פתאום ממלאות מחשבות מוזרות." נאנח נאמג'ון.
"על מה עוד יצא לך חשוב?" ג'ונגקוק מסתכל קדימה, מניח את מרפקיו על המדרדה מאחור ונשען עליהם.
"שאני מקנא בך."
ג'ונגקוק לא מופתע.
"אין בך פחד, רק מעשים נועזים. בית ספר שלם רועד ממך, וכנראה שגם כל העולם עתיד לרעוד ככה. יש בך נוכחות כל כך חזקה וכל כך שקטה שזה מחרפן אותי, איך אתה יכול לגרום לכולם להסתכל עליך בלי לצעוק?" נאמג'ון לא סובל את ג'ונגקוק, כי יש בו את כל מה שהוא רוצה לעצמו. יש בו את כל מה שהוא כל כך רוצה להיות, אבל לא משנה כמה ניסה, לא הצליח. "כולם קוראים לך פסיכי, כי הם יודעים איך לשאת את כל הרגשות שאתה גורם להם להרגיש. אני אומר את זה, כי אני הראשון שהתחיל לקרוא לך ככה." הוא מפנה את מבטו אל ג'ונגקוק, שנראה נינוח ושליו. כמו תמיד.
"אני יודע," עונה ג'ונגקוק.
"איך אתה עושה את זה?" נאמג'ון מנענע בראשו מצד לצד. פעם היה בו כל כך הרבה זעם כלפי ג'ונגקוק, אבל עם הזמן הוא פשוט דאך. הוא עדיין כועס עליו, אבל זה כעס שנובע בגלל האישיות של נאמג'ון עצמו. ג'ונגקוק רק קורבן של הרגש הזה.
"ראיתי פייט קלאב." עונה ג'ונגקוק, ונאמג'ון מוכן להישבע שהוא צוחק עליו, אבל הוא מסתכל עליו כאילו וזה הדבר הכי רציני שיצא לו מהפה.
"ראית פייט קלאב?" נאמג'ון מרים את גבותיו, מנסה להבין מה ג'ונגקוק מנסה להגיד לו.
"אתה צריך להבין שאתה לא הפייבוריט של אלוהים. הוא מעולם לא רצה אותך וכנראה שהוא בכלל שונא אותך, אבל זה לא הדבר הכי נורא בחיים האלה. אנחנו לא צריכים אותו! זין על הקללה, זין על הגאולה. הדבר הראשון שאתה צריך זה לא לפחד לדעת שיום אחד אתה תמות." אומר ג'ונגקוק. "אתה לא צריך להקשיב לי, אבל אלו מילים של טיילר דרדן, לא שלי."
נאמג'ון מסתכל עליו בהלם מוחלט עם עיניים גדולות ומנסה להבין מה לעזאזל שמע עכשיו.
"אתה באמת לא שפוי, אה?"
"אני בן אדם חופשי." מתקן ג'ונגקוק. "והיות והגעת לתחתית... גם אתה יכול להפוך לאחד כזה."
נאמג'ון ממשיך לבהות בו בשוק, עד שג'ונגקוק דוחף אותו בכתפו.
"קדימה, זה או עכשיו או לעולם לא!" הוא צועק עליו, קם בעצמו ומרים אותו אחריו, דוחף אל האולם. "אתה צריך לעשות את זה עכשיו, או שתתחרט על זה לנצח!"
"על מה אתה מדבר?" נאמג'ון צועק עליו בחזרה.
"על החלומות שלך, אידיוט!" ג'ונגקוק דוחף אותו פנימה ובעצמו נשאר בחוץ. "תלך ותעשה את זה!"
נאמג'ון מסתכל עליו עוד כמה שניות ארוכות עם פה פתוח, מנסה להבין בינו לבין עצמו מה עליו לעשות.
להגשים את החלומות שלו?
מאיזה להתחיל?
כנראה שמהראשון שעולה לראש.
נאמג'ון מהדק את אגרופיו ומסתובב, הולך אל פנים האולם ומתחיל לחפש אחריו.
YOU ARE READING
MY BOI // VKook
Fanfictionהם אומרים לטאהיונג שהוא צריך להיזהר מג'ונגקוק, והוא באמת נזהר. הוא באמת מקשיב ובאמת שומר על מרחק. מי שלא עושה את זה הוא ג'ונגקוק עצמו, שכבר ביום הראשון מסמן את התלמיד החדש כמטרה.
