טאהיונג לבד בבית, הולך מהמטבח לסלון ובחזרה, עושה סיבובים ולא מוצא לעצמו פינה שקטה. ג'ונגקוק כתב לו שיגיע בעוד כמה דקות, ומהרגע הזה הוא קפץ על הרגליים והתחיל להעסיק את עצמו בכל מדבר אפשרי. הוא סידר את השיער מאחורי האוזניים מול המראה, שתה מים, הסתכל על עצמו שוב במראה, שקל להחליף את הסוודר האפור שלו, אבל החליט שאין לו מספיק זמן לזה, למרות שבפועל היה מספיק להחליף אותו עוד שבע פעמים.
הוא כותב ליונגי, חברו מרגיע אותו שהכל יהיה בסדר ושאין לו מה להיות לחוץ, אבל לפני שטאהיונג מספיק לענות, הוא שומע צלצול פעמון וזורק את הטלפון על הספה. הוא לוקח נשימה עמוקה, מגיע קצת מהר מדי אל הדלת ופותח אותה בהתרגשות.
"היי," ג'ונגקוק עונה בקצרה.
"היי," טאהיונג מעביר את משקלו מרגל אחת לרגל אחרת ואז מזמין את ג'ונגקוק להיכנס פנימה. הוא נראה כל כך לחוץ בזמן שג'ונגקוק רגוע כהרגלו.
טאהיונג לוקח אותו אל חדרו.
"אל תיבהל," הוא מזהיר לפני שג'ונגקוק נכנס פנימה ורואה את הקירות הלבנים שמקושטרים בעשרות תמונות שנעשו בעבודת יד. "זוכר שסיפרתי לך שאני אוהב להדביק קריסטלים? אז אני מאוד אוהב את זה, כפי שאפשר לראות." הוא מדבר במהירות בזמן שג'ונגקוק מסתכל בהתעניינות בתמונות. זה התחביב שטאהיונג דיבר עליו אז בחצר. ג'ונגקוק ללא ספק ציפה לרגע הזה בו יוכל להבין על מה בדיוק טאהיונג דיבר, וזה, בכנות, התעלה מעל כל הציפיות שלו.
"זה ממש יפה." מחמיא ג'ונגקוק בכנות ומפנה את פניו אל טאהיונג. הוא רואה כמה שהשני לחוץ.
טאהיונג מתיישב על מיטתו. לידו מתיישב ג'ונגקוק.
"מאוד אהבתי. באמת. נראה מיוחד, לא ידעתי שזה קיים בכלל." הוא ממשיך להתבונן על הקירות בחדרו בסקרנות רבה.
"אני רוצה לבקש סליחה." טאהיונג אומר לפתע, גונב את תשומת ליבו של ג'ונגקוק. "לא התכוונתי למה שכתבתי לך. אני פשוט נלחצתי ואמרתי שטויות."
"זה בסדר."
"לא, באמת חשוב לי שתדע שזה לא מה שאני מרגיש." טאהיונג מפנה את כל גופו אל ג'ונגקוק. "אני לא חושב שזה אי הבנה ואני לא התכוונתי להמעיט ברגשות שלך וגם... אמרתי לג'ימין..." טאהיונג משתתק, גומע את רוקו. "אמרתי לו," המילים עומדות על קצה הלשון, אך לא יוצאות החוצה. הן פשוט לא מסוגלות לצאת החוצה תחת המבט הזה של ג'ונגקוק, שמסתכל עליו בכזאת רצינות נינוחה, כאילו ומוכן להקשיב לו לנצח.
"אמרת מה?" ג'ונגקוק שואל לא בניסיון לזרז או בטון משועמם, אלא מתוך סקרנות כנה.
טאהיונג לוקח נשימה עמוקה, מוריד את עיניו על השפתיים הסגורות של ג'ונגקוק, ומחזיר אותם בחזרה למעלה, רגע לפני שעוצם את העיניים שלו ורוכן קדימה, מנשק את ג'ונגקוק כמו שהוא נישק אותו במסיבה. באופן תוקפני, אך רך.
הוא מתרחק לפני שג'ונגקוק ידחוף אותו לאחור בלי להבין שג'ונגקוק לעולם לא יעשה את זה ומסתכל בנבוכה עליו. הבעת פניו לא השתנתה. היא נשארה רצינית ונינוחה.
ולפני שטאהיונג מספיק להמשיך את המשפט שלו, ג'ונגקוק מנשק אותו בחזרה.
YOU ARE READING
MY BOI // VKook
Fanfictionהם אומרים לטאהיונג שהוא צריך להיזהר מג'ונגקוק, והוא באמת נזהר. הוא באמת מקשיב ובאמת שומר על מרחק. מי שלא עושה את זה הוא ג'ונגקוק עצמו, שכבר ביום הראשון מסמן את התלמיד החדש כמטרה.
