הם אומרים לטאהיונג שהוא צריך להיזהר מג'ונגקוק, והוא באמת נזהר. הוא באמת מקשיב ובאמת שומר על מרחק. מי שלא עושה את זה הוא ג'ונגקוק עצמו, שכבר ביום הראשון מסמן את התלמיד החדש כמטרה.
יונגי מחכה מחוץ למשרד של המנהלת לנאמג'ון שאמור להגיע בכל רגע בשביל להגיש לה את העבודה. הוא מסתכל לכיוון אחד של המסדרון ואז לכיוון אחר, מצפה לבואו, אך לא רואה אותו באופק.
הם העבירו ימים מעניינים ביחד. יונגי ישקר אם יגיד שעדיין מרגיש כעס כלפי נאמג'ון. הוא אולי קצת מבין אותו. המעשה נגד טאהיונג היה נוראי, אבל יונגי יכול להבין מאיפה הוא הגיע. בזמן הקצר שלהם בספרייה יונגי סיפר לו על בריונות ברשת, נתן לו לצבוע והחליף איתו כמה מילים שלא קשורים לנושא בשום צורה. בזמן שהעבירו במסעדות, הם ירדו זה על זה, עקצו זה את זה ובעיקר צחקו. ממש כמו שני חברים קרובים.
רק שהיחסים ביניהם זה לא חברות ומעתה והלאה לא יהיה שום דבר שייתן להם סיבה להיפגש.
ויונגי, בכנות, קצת עצוב.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הוא ממשיך לחכות לנאמג'ון, אפילו מרים אליו כמה שיחות טלפון שלא נענות. לבסוף, המנהלת קוראת לו לחדרה ונראת לא מרוצה מכך שנאמג'ון לא הגיע.
"אני לא יודע איפה הוא, הוא לא עונה לי." מצטדק יונגי.
"אם הוא לא יגיע להגיש לי אותה, איך אדע שבכלל עבדתם עליה ביחד?" המנהלת מרימה גבה. "מה יוכיח לי שלא עשית הכל לבד?"
"אנחנו באמת עבדנו ביחד, הוא פשוט נעלם עכשיו." הוא מנסה להסביר לה, אך לא נראה שהיא מעוניינת להקשיב.
"אז תודיע לו שקיבלתם עבודה נוספת. על עבודת צוות. שלושה עמודים. הגשה לשבוע הבא." היא אומרת, מרעידה בעקשנותה את העצבים של יונגי.
"אבל,"
"אם לא תגישו ביחד, תגיעו לריתוק." היא מודיעה, לא משאירה ליונגי ברירה מלבד לקבל עוד עונש ולצאת ממשרדה.
הוא כועס, לא מאמין שזה קרה לו, אבל עוד יותר לא מאמין לכך שהוא... שמח.
