🎶 Pixies - Where Is My Mind?
הוא רואה אותו עומד ליד הבר, בדיוק מזמין עוד שלושה קוקטיילים לו ולחבריו, ומצליח לתפוס את מלוא תשומת הלב של נאמג'ון בין שאר התלמידים. הוא מתקרב אליו בצעדים גדולים, מרגיש את ליבו הולם בחוזקה.
ג'ונגקוק אמר לו שהוא ראה פייט לאב. שהוא לא הפייבוריט של אלוהים, אבל שהוא גם לא צריך אותו. שהוא צריך לדעת שיום אחד הוא ימות ושעכשיו, אחרי שנגע בתחתית, הוא יכול להיות חופשי.
הוא תופס בכתף שלו ומסובב אותו אליו, מניח את שתי כפות ידיו על לחייו ומנשק אותו. בדיוק כמו שג'ונגקוק עשה. הוא עושה בדיוק את אותו המעשה שחשב שפעם שזה טירוף לעשות. איך בן יכול לנשק בן אחר מול עשרות נוכחים אחרים? איך הוא יכול לגעת בשפתיים של מישהו אחר כשהוא מרגיש מבטים של אנשים אחרים?
נאמג'ון חשב שג'ונגקוק מטורף, פסיכופת, לא שפוי, כי בעצמו פחד לעשות את כל הדברים שג'ונגקוק עושה. נאמג'ון היה בדיוק כמו כל המסה האפורה שבנויה מאנשים שמפחדים מלהוכיח לעצמם, מהצל שרודפת אותם, מהחיים. נאמג'ון היה בדיוק כל האנשים שעומדים מהצד ומסתכלים על המעשים הנועזים של ג'ונגקוק, לועגים לו בקול, אבל בלב רק חולמים לחיות לפחות קצת כמוהו. הם קוראים לג'ונגקוק פסיכופת בזמן שהפסיכופתים האמיתיים זה הם, האנשים שלא מסוגלים לחשוב, להרגיש, לשחרר.
אתה צריך לא לפחד לדעת שיום אחד אתה תמות.
עם המחשבה הזאת נאמג'ון מנשק את יונגי בערב סילבסטר.
הוא מוחץ את שפתיו כנגד שלו ולא מרגיש התנגדות, תוהה האם הוא בכלל מבין את מי הוא מנשק, או שהאלכוהול הספיק לעלות לו לראש כל כך שהוא שהוא אפילו לא מרגיש את השפתיים של נאמג'ון.
הלב פועם בטירוף, מתרגש מהרגע, נלהב לחיות. הוא באמת עושה את זה, באמת מבצע את הדבר הראשון שעולה לראש, באמת לא חושב על מי ומה יגידו, כי זה מרגיש כל כך שולי כשהוא מרגיש את השפתיים שלו.
וכשיונגי מתרחק והמגע הזה נעלם, הוא מפחד לפקוח את העיניים, מפחד להרגיש את המכה שעומדת לבוא.
אבל שום דבר לא מגיע.
הוא מסתכל על יונגי ורואה על פניו הלם מוחלט, זהה לזה שהיה לנאמג'ון כשהוא הקשיב לג'ונגקוק, אבל ההלם הזה לא משדר רגשות שליליים.
נאמג'ון מוריד את ידיו מהלחיים של יונגי באיטיות, לא מפר את קשר העיניים שהם יצרו.
"נפתחה מסעדה חדשה ליד הבית שלי." אומר נאמג'ון. "רוצה לבוא איתי?"
והידיים שלו רועדות מהפחד לשמוע סירוב, אבל הוא מציע בכל זאת. הוא עושה את מה שרצה לעשות מהרגע שיונגי אמר לו להתראות.
"אוקיי," יונגי מהנהן, חסר אוויר בריאות וכל כך מבולבל מהסיטואציה.
ג'ונגקוק, שחזר לתוך האולם דקות אחרי נאמג'ון, צופה בתמונה הזאת מהצד עם חיוך תוך כדי שצועד למרכז הרחבה. שם הוא לוקח את ידו של טאהיונג ומושך אותו אליו, גונב ממנו נשיקה נוספת כשמתחיל לרקוד איתו שוב.
"פגשת אותי בתקופה מאוד מוזרה בחיי." אומר ג'ונגקוק לאוזנו.
"באמת?" טאהיונג מצחקק.
"כן, הפכתי ליועץ לעיניי החיים וכל החרא שבהם."
YOU ARE READING
MY BOI // VKook
Fanfictionהם אומרים לטאהיונג שהוא צריך להיזהר מג'ונגקוק, והוא באמת נזהר. הוא באמת מקשיב ובאמת שומר על מרחק. מי שלא עושה את זה הוא ג'ונגקוק עצמו, שכבר ביום הראשון מסמן את התלמיד החדש כמטרה.
