מאפיה מלכותית

פרק 11

נ.מ ליאו

הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה 01:55 , החזה של אורורה עולה ויורד והיא נראית בוכה? שמעתי דפיקה על החלון של החדר שלה , זה לורצנו ומזרק ההרדמה .
"תהיה בשקט , אתה לא רוצה להעיר אותה" אמרתי לו בתקיפות.
הוא נכנס בזהירות מחלון , ועמד מול המיטה של אורורה , היא מלמלה מתוך שינה משהו שהצלחתי להבין :"להיות, או לא להיות, זאת השאלה" מאת ווילאם שייקספיר, לא ידעתי שהנסיכה הקטנה שלי מחבבת את הטרגדיות של שייקספיר. אולי החיים שלה הם טרגדיה שהיא אוהבת טרגדיות כל כך .
"אדוני אתה יכול להגיד לי למה אתה לא רוצה לחסל את הנסיכה ? פשוט כולנו סקרנים" חוצפן אחד .
"אני לא רוצה שנחסל את הנסיכה עכשיו כי אז המלוכה תעבור לבן דוד שלה" אתה לא רוצה לחסל אותה כי פיתחת אליה רגשות , מטומטם .
"תעשה את זה כבר, היא יכולה להתעורר כל שנייה" פקדתי .
הוא הזריק לאורורה את החומר , ולקחתי אותה על הידיים שלי .
"תצא איך שנכנסת ותחכה לנו בחוץ"
יצאנו מהחדר שלה , שאני סוחב אותה על הידיים שלי .
היא המשיכה למלמל דברים ואני המשכתי להבין אותם :"למה הזיהום הזה לא הרג אותי? הייתי מצטרפת לאימא שלי בגן עדן" , "אני אוהבת ילדים, וקשה לי לראות שיש ילדים עניים או ילדים שמתעללים בהם" אני עוד שנייה התחלתי לבכות .
הצלחנו לצאת מהארמון , חגרתי אותה ואותי ונסענו לכיוון סן מרינו .
אחרי כמה שעות הגענו לאחוזה של סבא שלי בסן מרינו ולקחתי את אורורה לחדר שלי.
הגיעה השעה תשע, אורורה התעוררה סוף סוף.
"איפה אני?" אורורה שאלה בפחד ואז היא קלטה אותי .
"הכל בסדר"
"תענה לי ליאו איפה אני?!" והיא התחילה להתחרפן .
"בחדר שלי"
"למה לעזאזל אני בחדר שלך? איפה הטלפון שלי?"
"בחדר שלך , ואני יסביר לך הכל יותר מאוחר"
היא התחילה לגרד את הצוואר, וליד הזריקה שלורנצו עשה הופיע פריחה .
"אלוהים , זה מגרד , תגיד לי איזה חומרים יש במזרק הרדמה? אתה יודע זה שהשתמשת בו כדי להעביר אותי לחדר שלך"
רגע מה ?! וואו אורורה גאונה ממש .
"לא הרדמתי אותך, את סתם מדמיינת אורורה"
"תביא לי המזרק , ואני יגיד לך למה יש לי פריחה איפה ש"לא הזרקתי לך חומר הרדמה" בצוואר שלי" היא עשתה עם האצבעות מרכאות.
"טוב אני יביא לך רק כדי שתרגיעי את עצמך , אל תזוזי אני חוזר תוך חמש דקות" פקדתי .
"אתה יכול בזמן הזה להביא ללכת לחדר שלי להביא לי את הטלפון? אני צריכה לבדוק משהו"
איך להגיד לה שהטלפון שלה נמצא 4 וחצי שעות מכאן?
יצאתי מהחדר לכיוון המשרד שלי, לורצנו היה שם ועישן סיגר.
"שלום לורצנו"
"היי בוס ,רוצה גם?" הוא השיט לי סיגר , אבל דחיתי אותו.
"איפה המזרק?" שאלתי אותו.
"פה בתיק שלי , יש מספיק להזריק עוד מנה להביא לך?"
"כן , היא התחילה להשתגע ולהתחרפן"
טוב זה לא ממש שקר , אבל אני לא מרדים אותה.
הוא הוציא מהתיק את המזרק והביא לי .
חזרתי לחדר שלי והיא לא הייתה שם , שמעתי מישהו שהוריד מים בשירותים בחדר שלי.
היא יצאה מהשירותים .
"היי ליאו , לא אכפת לך שהשתמשתי בשירותים נכון? פשוט היה לי פיפי"
לא אכפת לי אבל חשבתי שהיא ברחה , אסור לה לעשות לי את זה שוב , לא משנה שהיא הנסיכה ויורשת העצר .
"הבאת את המזרק והטלפון שלי?" היא שאלה בציפייה .
"לא מצאתי את הטלפון שלך , הוא כנראה נאבד אבל כן הבאתי את המזרק, קחי" הבאתי לה את המזרק .
היא קראה את החומרים והפנים שלה הסגירו הכל .
"הכל בסדר?" שאלתי .
"לא , אתה רואה את החומר הזה?" היא הצביעה על הרשימה של הרכיבים ובמיוחד על חומר ספציפי. "בשילוב עם אדוויל זה יכול לעשות פריחה" לא ציפיתי שהיא תדע כימיה , היא מפתיעה אותי לטובה כל פעם מחדש.
"אז רצית לגרום לעצמך פריחה ? זה למה לקחת אדוויל לפני השינה?" שאלתי בכעס .
"לא ליאו , לקחתי אדוויל בגלל הכאבי מחזור שלי , לא ציפיתי שתרדים אותי בלילה" .
טיעון טוב אורורה , אבל לא מספיק טוב בשבילי.
"איך את יודעת כימיה? יחסית לנסיכה את די חכמה"
הקטנתי אותה , היא התחילה עם זה .
"סליחה?! אתה רומז משהו ליאו? רק שתדע שיש לי ציון של 210 IQ . ואולי אתה פשוט מקנא שאישה שבמקרה היא גם הנסיכה שלך, חכמה יותר ממך?"
התחלתי לכעוס , אף אחד לא ידבר אליי ככה לא משנה מה המעמד שלו .
התקרבתי אליה ונתתי לה סטירה , היא עפה אחורה ופגעה בבקבוקון שהיה על השידה ושברה אותו, רק אחרי שהוא נשבר הבנתי מה זה הבקבוקון הזה , זה שמן בוטנים . פאק .
"מה זה החומר הזה?" היא שאלה בסקרנות.
"שמן בוטנים אורורה" אמרתי לה בדאגה.
"אוי ואבוי , תביא לי דחוף מזרק אפיפן!"
שיט , אין לנו באחוזה מזרק אפיפן.
"את יכולה למות אם תגעי בזה רק? תוך כמה זמן?" ברצינות ליאו זה מה שאתה שואל מישהי בסכנת חיים מידיית?
"לא יודעת , ליאו נזכרתי שיש בכיס שלי מזרק אפיפן" היא סוחבת עליה מזרק אפיפן? גם שהיא ישנה? טוב, גם אני הייתי עושה את זה אם מישהו היה מאיים עליי במוות .
הוצאתי את המזרק אפיפן מהכיס פיג'מה שלה והחדרתי אותו לשוק שלה .
הנשימות שלה התחילו להסתדר .
"למה ניסית להרוג אותי?" היא התחילה לבכות .
"היי ששש הכל בסדר את מוגנת עכשיו" אמרתי לה ומשכתי אותה לחיבוק . היא התנתקה ממנו .
"למה יש לך בחדר שמן בוטנים? מה היה קורה אם לא היה לי מזרק אפיפן בכיס? בחיים לא היית מספיק לקחת אותו מהחדר שלי ולחזור בזמן שאני עוד חיה. וכן לשאלתך , אני בסכנת חיים מידיית עם אני באה במגע עם דבורים ובוטנים , בכל דרך" היא צודקת , מה היה קורה באמת אם היא לא הייתה ישנה עם מזרק אפיפן בכיס שלה?
היא הייתה מתה ואף אחד לא היה יודע מזה.
"ואני יודעת כימיה כי מדעים זה אחד המקצועות האהובים עליי אבל בעיקר כימיה וביולוגיה. אם הייתי רגילה , בעתיד הייתי רוצה להיות ביוכימאית" .
"נשמע נחמד" אמרתי מנסה לשנות את הנושא
"כן...נחמד. עכשיו אני הולכת לחדר שלי"
"רגע חכי"
"מה?"
"אל תצאי"
"למה?"
"כי..."
"כי מה ליאו?
"אנ...אנחנו לא בארמון"
"מה?! מה זאת אומרת אנחנו לא בארמון? ליאו חטפת אותי? אמרת שביטלת את התוכנית"
"לא ביטלתי את התכנית , שיקרתי לך"
"למה ליאו? למה אתה אוהב לפגוע בי? למה אתה אוהב לראות אותי בוכה? זה נותן לך כוח לראות שגם הנסיכה שלך אנושית ונשברת מולך כל פעם מחדש , כמעט כל יום? , אני לא מבינה מה עשיתי לך שמגיע לי היחס הזה ממך" היא אמרה בבכי .
אני שונא לפגוע בה , מה נהיה לי? לפני שבועיים רציתי לחסל אותה ועכשיו אני אפילו לא רוצה לפגוע לה בציפורן של הזרת ברגל , למרות שנתתי לה סטירה לפני כמה דקות היא עדיין סומכת עליי בעיניים עצומות , למרות כל הפעמים שפגעתי בה ובאמון שלה .
היא התקרבה אליי ועשתה משהו שלא ציפיתי שהיא תעשה , היא נישקה אותי על השפתיים.