מאפיה מלכותית

פרק 37

נ.מ ליאו

אבא שלה חזר , הוא נראה יותר טוב. אולי הייתי צריך לחשוב קצת לפני שנישקתי את אורורה.

חזרתי לבית שלי ועשיתי....טוב לא ממש עשיתי משהו, נכנסתי למטבח וישר נזכרתי בדברים שאורורה הייתה מכינה פה...אז הלכתי לחדר שלי וראיתי את הדברים של אורורה שם, לעזאזל אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייה. אחרי שהתקלחתי ראיתי שהטלפון שלי צלצל והיו כמה שיחות לא נענות וזאת הייתה....אורורה? התקשרתי אליה בחזרה , אני מקווה שאין לה פגישה או משהו של האיחוד.

"היי ליאו"
"היי אורורה...הכל בסדר?"
"הכל מעולה, דיברתי עם אבא שלי ושכנעתי אותו שיתן לנו להיות ביחד"
"ב...באמת?"
"כן ליאו, באמת. בוא אני מחכה לך"
אני לא מאמין, אבא שלה נתן לנו הזדמנות . אני שם נעליים ולוקח את הדברים שאורורה השאירה באחוזה ויוצא.

אני יודע שאם נהיה בזוגיות אני אוותר על המאפיה . לא אכפת לי , אורורה הרבה הרבה הרבה יותר חשובה לי .

אחרי נסיעה של כמעט 6 שעות , שכללה 3 עצירות והפסקת אוכל הגעתי לארמון.
"מי אתה?" אחד השומרים שאל אותי, הם לא מזהים אותי?
"אני לאונרדו, שומר הראש של הנסיכה אורורה"
השתמשתי בשמי המלא כדי שיהיה להם יותר קל לזהות אותי.
"אה כמובן לאונרדו, איך אתה מרגיש? יותר טוב?"
מה....? לא משנה.

הלכתי לכיוון דלת הארמון ודפקתי בדלת. אורורה פתחה אותה קפצה עליי וכרכה את רגליה סביב המותניים שלי
"ליאו התגעגעתי אלייך כל כך!!!!!!!!!!!!!"
היא אמרה בהתלהבות יתרה וחיוך ענקי שגרם לי להתאהב בה יותר ולחייך גם.
"אני התגעגעתי אלייך יותר אורורה!!!!!"
"לא אתה לא, אני יותר"
"בסדר את יותר" אני יותר.
"אני תמיד צודקת וחסר לך שאתה אומר משהו אחר"
"לא אומר שום דבר אל תדאגי. הבאתי לך את הדברים מהאחוזה,בואי"
הלכנו לאוטו שלי והוצאתי עגלה עם כל הדברים של אורורה.
"תודה ליאו"

ויתרתי כבר על התפקיד , בזמן הנסיעה התקשרתי לבן דוד שלי והודעתי לו שהוא הקאפו החדש של איטליה.
עכשיו הוא רק צריך למצוא קונסלריי חדש.

"ליאו.... אתה לא תוכל להיות גם בוס המאפיה האיטלקית וגם בן הזוג שלי."
"ויתרתי על התפקיד הזה אורורה. את יותר חשובה לי מכל מאפיה שקיימת"
"באמת? תודה ליאו אני אוהבת אותך"
"גם אני אוהב אותך, בכל ליבי"
התנשקנו ומישהו כחכח בגרונו.
זה היה המלך ,או במילים אחרות אבא של אורורה
"אני רוצה לדבר איתך במשרד שלי , רק אני ואתה"
"כמובן אדוני"
שיט אני מקווה שהוא לא יהרוג אותי במשרד.

נכנסנו למשרד שלו וחיפשתי בעיניים אקדח או גרזן שהוא יכול לסיים לי איתם את החיים, אבל לא היו כאלה. זה היה משרד נורמלי לחלוטין עם כיסאות ומחשב ועציץ...

"אז אורורה רוצה שאתם תהיו זוג , אני באופן אישי פחות מקבל את זה אבל אם זה מה שיגרום לאורורה להיות מאושרת אז אני מאשר. אבל אם תיפגע בבת שלי אני אהרוג אותך בלי להסס"
"כמובן אדוני, אל תדאג אני בחיים לא אפגע באורורה , ואם זה יקרה אתם לא תראו אותי יותר בחיים" הבטחתי
"פאק ילד , חשבתי שאתה תהיה סתם מישהו שאפשר לזרוק ,לא חשבתי שאתה באמת נאמן לאורורה"
"אני נאמן לה בכל ליבי ונשמתי" אמרתי בגאווה
"מה הכוונות שלך כלפייה לאונרדו?"
"אני רוצה להציע לה נישואים בגיל 18 , אבל אני לא אעשה את זה בלי אישורך אדוני".
"יש לך את אישורי לאונרדו"
"תקרא לי ליאו , אנחנו משפחה לא?"
"צודק"
אמר ויצאתי מהמשרד שלו לכיוון החדר של אורורה

דפקתי בדלת וחיכיתי לתשובה , אולי היא קוראת ספר?
"פתוח"
פתחתי את הדלת וכן , הניחוש שלי היה מדויק . היא קוראת , ביחד עם אלכס .
אלכס קרא ספר ושמע מוזיקה אז הוא לא שם לב אליי
"אני לא מת!" היא מיד הורידה את הספר ורצה לכיווני
"אבא שלי לא הרג אותך , זה כבר טוב"
"נכון, הוא אפילו אישר"
"אישר מה?"
"את תגלי" אמרתי והיא גילגלה את עינייה ויצאה מהחדר .

"ליאו מה אתה מתכנן?" אלכס שאל אותי אחרי שנשארנו לבד.
"אני עומד להציע לאורורה נישואים עם הטבעת של אימא"
"באמת?? וואו ליאו זה מדהים! בהצלחה!!! אני אוהב אותך ליאו"
הוא אמר וחיבק אותי.