*הספר הושלם❤*
*ספר ראשון בסדרת הנסיכות של אירופה*
(יכול להיקרא כספר יחיד)
ליאו הוא בוס המאפיה האיטלקית שרוצה את הכוח של משפחת המלוכה , אבל לפני זה ,הוא צריך ללמוד את האויב . כשהארמון מפרסם רשימת דרישות לשומר ראש של הנסיכה אורורה הוא מבין שזה הזמן של...
קמתי בשעה 6:00 משום מה... ממתי שליאו חטף אותי לא יצאתי בכלל מהאחוזה הזאת. אבל אני עדיין אוהבת להתלבש ולצאת מהפיג'מה. שמתי חולצה אדומה וג'ינס.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ירדתי למטבח הכנתי תה וישבתי באי לקרוא ספר. אחרי שעתיים וחצי בערך ליאו ירד "בוקר טוב" הוא אמר תוך כדי שהוא מוציא דברים כדי להכין קפה "בוקר טוב" עניתי ועצרתי את הקריאה הרציפה שהייתה לי עד עכשיו. "ממתי את ערה?" "שש" "למה לא הערת אותי?" "למה כן להעיר אותך?" "כי אני רוצה להיות איתך..." "רוצה? או צריך?" "רוצה. מחר תעירי אותי אורורה" "אוקיי..." "למה התלבשת, את יודעת שאת לא יוצאת לשום מקום." "כי אני לא אוהבת להיות בפיג'מה, זה גורם לי להרגיש חסרת מוטיבציה" קמתי ועליתי לחדר שלי, יש פה בריכה גדולה אז החלפתי לבגד ים כדי להיכנס אלייה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
החלק התחתון הגבוה מסתיר את הצלקת שלי ואני אוהבת את זה. ירדתי למטה וכשיצאתי מהחדר ליאו יצא גם ונעמד מולי "מה את חושבת שאת לובשת?" "בגד ים... אתה יודע, זה מה שלובשים כשנכנסים לבריכה." "זה חשוף מידי אורורה" "לא זה לא. ולא שאלתי מה אתה חושב." "אורורה השומרים שלי פה בכל מקום, מבט אחד לא נכון אלייך והם מתים. אני לא רוצה שהם יסתכלו עלייך." "ליאו אני הולכת לבריכה. אם אני כבר תקועה פה לפחות תן לי לעשות את זה." "בסדר..." הוא נאנח "אבל אני בא איתך" הוא הוסיף ונכנס לחדר שלו כדי לשים מכנס של בגד ים. אחרי רבע שעה ליאו יצא שהוא לבוש מכנס בגד ים ממש יפה. זה מבליט את הקוביות שלו . הלכנו לבריכה וליאו דפק מבטים מאיימים לכל השומרים שלו שרק ניסו להסתכל לעברי . "חזה? או חתירה?" שאלתי . "את יודעת בכלל לשחות?" "ברור שאני יודעת." "חזה" עשיתי 4 בריכות . "דאמ אורורה את יודעת לשחות" "זה מפתיע אותך?" "כן האמת" "אני יודעת לעשות עוד דברים שעדיין לא גילית עליי" "אז אני רוצה לגלות , מה עוד את יודעת לעשות?" "הרבה , לדוגמא אני סופרת , אני עכשיו כותבת את הספר השני שלי, אני כותבת על כתב עט בשם "קמילה מלאיטו" , זה הפך להיות רב מכר ואף אחד לא יודע שהנסיכה היא זאת שכתבה את הספר". "מגניב , על מה את כותבת?" "מדע בדיוני, רומנטיקה ואני רוצה להתחיל לכתוב ספרי מאפיה , ואתה הולך לעזור לי" "זו הייתה שאלה?" "בהחלט לא" "בסדר נסיכה קטנה...רק כי אני אוהב אותך." "יש לי מקור ראשון שהוא בוס המאפיה האיטלקית, ככה שהספר שלי יהיה הכי מדויק שאפשר" "את לא טועה" "אני אף פעם לא טועה" אמרתי בעוקצניות "אני יכול לחלוק על זה..." "אתה יכול, אבל לא תעשה את זה." "טוב קטנה אחת, אז מה את רוצה לדעת?" אני רוצה לדעת הכל מהכל "הכל" "אוקיי , מאיפה להתחיל?" "לא יודעת , אתה בוס המאפיה לא אני" "אם לא תשאלי אני לא אדע לענות" "פשוט...תסביר הכל" "מה שתרצי קטנה" "אני לא קטנה ליאו" "את קטנה עם כוח גדול" "אני גדולה עם כוח גדול" "מה שתגידי קטנה אחת" "בפעם הבאה שתקרא לי קטנה אני הולכת לקרוא סדרת ספרים ולא תשמע ממני שבוע" "זה כבר איום רציני" "אתה מסיח את תשומת הלב שלי מהנושא." "אני אגיד לך לפי מה שאני קראתי בספרים. מה נכון ומה שקר מוחלט. אני חייב להודות שזה די משעשע" "אני מקשיבה..." "דבר ראשון, כל הנשפים המוזרים האלה. לא קורה וכל עוד אני חי גם לא יקרה." "נשמע לי שאתה קצת עצבני..." "כי ה....ספר עצבן אותי. לא משנה." "אוקיי , תמשיך" הוא הסביר לי הכל , וניסיתי לזכור את מה שהוא אומר, טוב זאת לא תהיה כל כך בעיה , יש לי זיכרון צילומי. "ליאו יש לי שאלה" "תשאלי" "איך לעזאזל יש פה בגדים בול במידה שלי ובדיוק הסטייל שלי?" "אני יסביר לך יותר מאוחר , עכשיו בואי לאכול ארוחת צהריים" "מי הכין?" "אף אחד , הזמנתי לנו פיצה" "הייתי יכולה להכין לנו בעצמי,אבל תודה." יצאתי מהבריכה שאני עטופה במגבת , והלכנו לכיוון המטבח.
