פרק 27

652 31 12
                                    

נ.מ ליאו

היום אורורה שוב נפלה כמה פעמים ונפצעה בברכיים.
אני אומר לה שאני אזמין רופא אבל היא אומרת שזה סתם איבוד של שיווי משקל.

"אורורה את פצועה, לא אכפת לי שכל העולם יידע שאת חיה , חייבים לטפל בזה"
היא הנידה בראשה , אורורה עקשנית ממש.
"טוב איך שתרצי"

אחרי חצי שעה כזה היא השתכנעה והזמנתי רופא שיבדוק אותה.

"הוד מעלתך , יש לך מחלה של שיווי משקל. זה היה לך מאז שנולדת אבל משהו כנראה עורר את הטריגר, עמידה ממושכת או לחץ כבד עלייך"
ד"ר רודבציאו אמר , זה רק מה שחסר לי עכשיו, שהיא תיפול מול המצלמות.
"תודה ד"ר, איך מטפלים בזה?" שאלתי שעזרתי לה ללכת לכיוון הפרגוד שתחליף בגדים.
הייתי ככה מלרסק לרופא את הפנים , איך שהוא הסתכל על הרגליים של אורורה.
"היא צריכה לא להתאמץ... לשכב במיטה כמעט בלי תזוזה"

אורורה לבשה מכנסי דגמח בצבע זית אפור וגופיית מחוך בצבע לבן, פאק היא מהממת בקטע שפאקינג שורף לי את הדם .
היא מתישהו תפסיק להיות כזאת ....אין אפילו מילה שיכולה לתאר את היופי של אורורה חוץ מיופי של אלה.

אין אפילו מילה שיכולה לתאר את היופי של אורורה חוץ מיופי של אלה

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

הרופא הלך , אלכס מצייר ואורורה קוראת ספר.
הרחתי מהחדר שלי ניחוחות של פנקייקים עם אוכמניות .
ירדתי וסתמתי את האף.
"היי ליאו! רוצה פנקייקס אוכמניות?"
אורורה שאלה והפכה שלושה פנקייקים.
"מה את עושה מחוץ למיטה?"
"אני לא יכולה לשבת במיטה בלי משהו לעשות"
היא הגישה לי צלחת מלאה בפנקייקס אוכמניות ועוד שנייה התעלפתי מהריח.
"אורורה את רוצה שאני אהיה כמו האוכמניות?"
"אני לא רוצה שתיצלה על מחבת" היא אמרה בציניות ותמימות.
"לא לזה התכוונתי..... את רוצה שאני אתנפח ואראה כמו אוכמניות?"
"מה זאת אומרת ליאו?"
"אני אלרגי לפירות יער חוץ מתותים"
היא מיד הבינה את הטעות שלה ורצה להביא קופסא לשים את הפנקייקים.
"חבל על האוכל" אני אומר ומנסה להסדיר נשימות.
"אני אתרום את זה לאנשים נזקקים, למה אף פעם לא סיפרת לי על האלרגיה שלך?" היא שאלה בדאגה .
"בחיים לא שאלת , אני אמור להגיד לך 'אורורה , אני אלרגי לפירות יער חוץ מתותים?' . אני מצטער שלא אמרתי לך".
"אמור זה שם של דג, וכן ליאו היית צריך להגיד לי"

אחרי הריבון הקטן שהיה לנו לפני חצי שעה אני מקבל הודעה מערוץ התקשורת של איטליה, עקבתי אחריהם כדי לבדוק אם יש עדכונים על אורורה , למרות שאני יודע שהיא בטוחה איתי בסן מרינו. אבל לא ציפיתי להודעה הזאת:

"הוד מעלתו ,המלך אלברטו , עבר התקף לב ונמצא כרגע בבית חולים מורדם ומונשם . אנחנו מקווים שהוא ייצא מזה או שהנסיכה אורורה תחזור לארמון.  אנחנו מבקשים , מי שחטף את הנסיכה אורורה תחזירו אותה"

"אורורה יש לי שאלה בשבילך"
"ליאו מה לעזאזל אתה רוצה ממני???" היא צעקה , טוב גם אני הייתי צועק על עצמי אם הייתי אלרגי למשהו ולא הייתי מספר לחברה שלי עד היום.
"איך זה לשלוט על כל איטליה והאיחוד האירופי?"
"אני עדיין לא שולטת באיטליה רק באיחוד , אבא שלי המלך עד שאני אהיה בת 18"
"את לא יודעת?"
"אני לא יודעת מה ליאו?"
"אבא שלך בבית חולים, הוא עבר אירוע לבבי"
"מ..מה!?!?!?!? , ליאו אני חייבת לחזור לרומא! עכשיו!!"
"אני יודע"
"ליאו אל תתחיל איתי בדבר הזה"
"התכוונתי שאני יודע שאת חייבת לחזור לרומא.  אנחנו חוזרים לארמון"
"באמת? תודה ליאו!" אמרה וחיבקה אותי.

*******

אחרי 5 שעות של נסיעה , אורורה ואלכס שנרדמו , הגענו חזרה לארמון.
"מ...מה קרה? על מה אתה מסתכל?" היא שאלה בקול של מישהו שהתעורר רק עכשיו.
"יש מישהו בארמון.....והוא לא צריך להיות שם....יש לך ניחוש?"
"ל....לורצנו?" היא שאלה בפחד.
"כן"
היא התחילה לרעוד
"הכל אהיה בסדר אורורה. אני שומר עלייך"
אמרתי ומשכתי אותה לחיבוק.
"מעניין אותי איך הציבור יגיב שהבוס של המאפיה יהיה המלך שלהם"
היא לא הרגע אמרה ש..... לא משנה.
"מה?"
"את הרגע הצעת שאנחנו נתחתן?"
"כ...כן א...אם אתה רוצה"
"אני רוצה"
אמרתי בלי טיפת חרטה.

"אני אוהבת אותך ליאו"
"גם אני אוהב אותך אורורה"

מאפיה מלכותיתWhere stories live. Discover now