נ.מ אורורה
לורצנו השתלט על הארמון , אבא שלי מורדם ומונשם אחרי אירוע לבבי, ליאו החזיר אותי לרומא . בסך הכל יום נורמלי בחיי .
"את תיקחי את המלוכה בדם"
"ליאו אני לא רוצה להרוג אנשים"
"התכוונתי שזה שלך בגלל הדם שזורם אצלך"
אה , חשבתי משהו אחר....
"א...אני מפחדת ליאו"
"הוא לא יפגע בך"
ליאו נתן לי אקדח למרות שאמרתי לו שיש לי פובייה מזה, טלפון להתקשר אליו ופנס.
נכנסתי לארמון והתקשרתי לליאו , אמרתי לו שתמיד יישאר על הקו.
"אני שומר עלייך אל תדאגי" ליאו אמר מהקו השני.
"איפה אלכס?" שאלתי בדאגה, הוא לא מכיר את הארמון.
"מתארגן להופעת חייו" אמר בציניות .
"ליאו אני רצינית איפה אלכס?!?!?!" צרחתי בדאגה.
"הופך להיות ילד שבא לבקר בארמון, הוא מחזיק אקדח".
"נתת לילד בן 14 אקדח??? מה נסגר איתך ליאו?!?" אמרתי בכעס שעומד להתפרץ .
"אלכס יודע לירות באקדח, בכל זאת אבא שלו היה הבוס של המאפיה"
"נכון....אבל עדיין"
הלכתי לכיוון החדר שלי , בפחד ורעד ונפילות.
"הם לא יחזרו , לאונרדו אובססיבי להשאיר את אורורה בסן מרינו" שמעתי את לורצנו מדבר על ליאו יחסית מרחוק.
התקדמתי לחדר ולא שמתי לב שהתנגשתי באגרטל והוא נפל ונשבר, פאק פאק פאק.
"מי שם?!?!?!" לורצנו התקרב למקום בו האגרטל נשבר ורצתי להתחבא מאחורי עציץ גבוה , אני כל כך מודה לעציץ ששנאתי .
"אורורה את בסדר!?!!?!" ליאו שאל בלחש שרק אני אשמע.
"ל..ל...לא ...ממש.." גמגמתי בפחד
"איפה את???"
"ל..ליד ....ה...החדר שלי...."
"תקשיבי לי אורורה , אני רוצה שתרוצי לחדר שלך ותתחבאי בארון, שתשמעי שלוש דפיקות תדעי שזה אני. אל תצאי עד שאני לא אגיד לך אוקיי?"
"כ...כן.."
חיכיתי עד שלורצנו יילך ורצתי לחדר .
בזמן הזה קיבלתי היפרוונטילצה ועוד שנייה התעלפתי.
התקשרתי לאלכס ברעד והייתי עדיין על הקו עם ליאו גם.
"א...אלכס.... א...אני מפחדת...."
"איפה את אורורה??"
"ב...בח...בחדר שלי"
"אני בא!"
"א....אני לא רוצה שתיפגע"
"אורורה אם את תפגעי זה יהיה יותר חרא , אני מעדיף למות לפני שהמזדיין הזה ייגע בך"
"אבל אני לא רוצה שתמות אלכס...."
אחרי חמש דקות שמעתי מהקו של ליאו פריצה של דלת , פאק זה לורצנו. אני מזהה את הנשימות שלו.
"אולי הייתי צריך לזיין אותה מול העיניים שלך כדי שתרד ממני" הזעזעתי.
"אתה לא תעז!!!!!!"
"אני כן אעז , איפה היא!??!?!?"
"אני לא עומד להגיד לך!"
"אם לא תגיד לי אני אהפוך את האימ אימא של הארמון ובסופו של דבר אמצא אותה , ואתה יודע מה אני עומד לעשות שאני אמצא אותה?"
"אם תיגע בשערה מהשיער של אורורה אתה פאקינג מת!"
"חשבתי שלא תדע מה אני עומד לעשות , אז בוא אני אסביר לך. אני עומד לקשור אותה למיטה , לקרוע לה את הבגדים, להוריד את המכנסיים ולזיין אותה עד שלא יישאר שום זכר אלייך , ואז להרוג אותך ולהתחתן איתה ולעשות את זה מתי שמתחשק לי"
"היא בחיים לא תהיה שלך לורצנו!"
"גם היא בחיים לא תהיה שלך לאונרדו, היא הובטחה לפיטר הנסיך של פולין. לא לבוס של המאפיה".
הנשימות שלי הואצו וכמעט פלטתי יבבה .
עד כמה שזה קשה להודות בזה , לורצנו צודק.
כבר לא שמעתי את לורצנו מאיים על ליאו ונרגעתי אבל אז נזכרתי שאם לורצנו לא בחדר של ליאו , הוא בא לכיווני .
"אורורה את בסדר?!!?!??!?!?!" ליאו שאל בדאגה מתפרצת.
"ה... הוא ב....באמת י...יאנוס אותי?"
"אני בחיים לא אתן לו לעשות את זה, או לאף אחד שקיים"
"את כאן בשבילי זונה קטנה?"
שמעתי את הקול המוכר שאני שונאת, הקול של לורצנו .
"זונה קטנה צאי החוצה"
לא יקרה גם אם ישלמו לי.
שמעתי ירייה והתחלתי לפחד.... זה רק מה שחסר לי , שהטראומה תחזור אליי עכשיו שאני במקום סגור ואקבל קלסטרופוביה.
"אורורה את יכולה לצאת...." זה היה הקול של אלכס.
יצאתי בזהירות מהארון וצרחתי שראיתי את לורצנו שוכב על הרצפה מדמם מחור הירייה שיש לו בראש.
"הוא מת"
"א....אתה בסדר אלכס?"
"כן"
"הכל בסדר ?????שמעתי ירייה" ליאו התפרץ לחדר.
"ל...לורצנו מת..."
YOU ARE READING
מאפיה מלכותית
Romance*הספר הושלם❤* *ספר ראשון בסדרת הנסיכות של אירופה* (יכול להיקרא כספר יחיד) ליאו הוא בוס המאפיה האיטלקית שרוצה את הכוח של משפחת המלוכה , אבל לפני זה ,הוא צריך ללמוד את האויב . כשהארמון מפרסם רשימת דרישות לשומר ראש של הנסיכה אורורה הוא מבין שזה הזמן של...
