טריגר

פרק 24

בערב אני מוצא את עצמי נכנס למקום שבחיים לא הייתי רוצה להיכנס אליו. הווליום החזק של המוזיקה, האורות המעומעמים והמרצדים, האנשים השיכורים בכל מקום. רובם המכריע גברים. לא, זה לא מקום שהייתי נכנס אליו.

פסעתי בעקבות רוני אל אחד השולחנות בצדו המרוחק של המקום, למרות שכל החושים שלי צועקים שזאת מלכודת ועדיף להימנע ממנה. אבל זאת לא הייתה אופציה. הכרחתי את עצמי לחשוב שזאת משימה חשובה בשטח עוין ושאני לא יכול להתחמק ממנה. לכן הייתי בשיא הכוננות, מוכן לכל מתקפה, בלתי צפויה ככל שתהיה.

"אלך להביא משהו לשתות." רוני משאיר אותי לבד ליד השולחן. ואני נלחם לא לקמוץ את הידיים שלי לאגרופים.

"היי מותק, אתה חדש פה?" מישהו ניגש אלי.

"כן."

בהתחלה אני מתבלבל וחושב שזאת אישה, אבל מיד תופס את כל הסממנים ויודע שזה גבר. גבר שדומה יותר מדי לאישה.

"באת לבד?" הוא ממשיך לחקור.

"לא."

"לא אדם של מילים, אה? לא נורא." הוא סוקר אותי. "עם מבנה כמו שלך, אתה בטוח מצויד טוב." מבטו נודד למפשעה שלי. "אכפת לך לתת לי טעימה?" ידו נשלחת אל בין רגלי ואני תופס אותה בחוזקה ומעקם את פרק כף היד שלו בזווית מכאיבה.

"אל תיגע בי." אני מסנן בשניים חשוקות.

"הי, הי, הי," רוני מופיע משום מקום. "בר, תירגע. תעזוב את אדל בבקשה."

אני מעיף מבט בבן זוג שלי.

"אני חושב שזה הוא שצריך לעזוב אותי." אני תוקף, אבל מרפה מהקורבן שלי.

אדל עדיין מחזיק את פרק כף היד הכאוב שלו, אבל זה כנראה לא משפיע על הפה שלו.

"רוני, אתה לא מפסיק להפתיע אותי. שני אקטיביים באותה מיטה. זה הולך להיות מעניין." הוא מעיר ולנוכח מבטו המיואש של רוני מחליט להרפות ומתרחק.

"מי זה? אתה מכיר אותו?" המבט המאשים שלי מופנה לרוני.

"כן, זה אדי, אבל שם הבמה שלו הוא אדל. הוא שר במועדון הזה." הוא בכלל לא נראה מצטער.

"המקום הזה לא מוצא חן בעיני. נראה לי ש-" המילים שלי נבלעות בשאגה של ברכות וצווחות של חבורה די גדולה של גברים שניגשים אל רוני ומתחילים לחבק ולנשק אותו.

בסוף אני מוצא את עצמי נשאר במקומי ליד השולחן עם עוד חמישה הומואים מוצהרים ואחד שמצהיר שהוא סטרייט, אבל אני יכול לראות אותו נותן בי מבט שאף סטרייט לא היה מעז לתת.

זרם השאלות שלהם כמעט רציף וכדי לא להתחרפן, אני מתרכז בשתייה ונותן לרוני להתמודד איתם. בשלב מסוים זה מרגיש כאילו האלכוהול לא משפיע ואני מחליט להגביר את הקצב.