טריגר

פרק 15

אמרתי שלמצוא חדר להשכרה זה פשוט. עד כמה שטעיתי. כבר מספר ימים מייאשים אני מוצא את עצמי באותה רוטינה מטרידה. הדפדפן של האינטרנט פתוח על אתר יד 2 ואני גולל את המודעות להשכרת חדר בתל אביב. המחירים מופקעים ולפתע אני מבין עד כמה היה לי מזל עד הרגע הזה. ועכשיו אני שונא את קרן על כך שהיא מכריחה את קובי להתחתן ולהעיף אותי מהדירה שלו. ואם זה לא מספיק, עכשיו היא גם החליטה להתנחל בדירה. כנראה בשביל להפעיל לחץ מתון עלי, שכבר אעוף לה מהעיניים.

אני רושם כמה כתובות ומספרי טלפון כדי להתקשר אליהם מחר על הבוקר. אבל בכלל לא בטוח שנוכל להיסגר על המחיר. בכל זאת, מאיפה לסטודנט תפרן כמוני יש ארבע אלף שקל פנויים בשביל להוציא כל חודש על דיור?

"הי, בר." שמעתי את קולה של קרן מבעד לדלת הסגורה של חדרי. "יש פה מישהו שרוצה לראות אותך."

"מי?" שאלתי בלי לקום מהכיסא. לא היה לי כוח לחברים כרגע.

"אני." דלת החדר שלי נפתחה והוא עמד בפתח.

הייתי באמצע רשימת עוד מספר טלפון, כשההבנה הכתה בי כמו פטיש. הוא. בחדר שלי. 'לא...' ידעתי שההכחשה של העובדות לא תעשה לי טוב, אבל לא יכולתי לעצור את המנטרה בתוך הראש שלי. הבטתי בו סוגר את דלת החדר אחריו ונועל אותה במפתח. הוא נפנה אלי וחסם בגופו את פתח המילוט היחיד.

באותו הרגע שנאתי את קרן כפליים. קובי בחיים לא היה נותן לו להיכנס לדירה.

"לא הרשתי לך להיכנס." אמרתי, קולי מתוח.

"אבל אני כבר פה."

"אבל אתה גם יודע איפה הדלת. לכן תמצא את הדרך החוצה." התרסתי.

"כן, המפקד." חייך. "אבל יש לנו חשבון לא סגור."

אני מתבלבל לשנייה. למה הוא מתכוון? אה, כן. בפעם האחרונה ברחתי מבלי לאפשר לו לנשק אותי.

"זה לא עובד ככה." אמרתי תוך כדי שאני קם. כך לפחות היה לי חופש תנעה גדול יותר. "פספסת את ההזדמנות שלך בפעם ההיא."

הוא נראה כעומד להתווכח. אבל אז מסך המחשב שלי מושך את תשומת ליבו.

"אתה מחפש דירה?"

"לא עניינך."

"רוצה לעבור אלי?" הוא מתעלם מהדברים שלי לחלוטין.

"אני לא מאמין שאתה מציע את זה." גיחוך עצבני פורץ ממני. "נראה לך?!"

"למה לא?" הוא כנראה חי בבועה משלו. "אני גר בדירת שני חדרים. קרוב לאוניברסיטה שלך. בכל מקרה אני רוב הזמן בבסיס-"

"אה, וכשאתה חוזר? מה אתה מצפה שיקרה?"

אני רואה איך הוא בולע את הרוק, בטח מדמיין את מה שיקרה אז, הסוטה הזה.