טריגר

פרק 27

כשהיד שלו עוברת עלי, אני לא יכול שלא להשוות את זה למה שרוני היה עושה לי. להשוות ולהיווכח שיש דמיון חזק בין השניים. עם הבדל אחד. כאן לא הייתה לי שליטה כלל.

בזמן שהוא מפמפם עם היד שלו את הזין שלי, התנועות שלו יציבות ואחידות. היד השנייה שלו נחה על העורף שלי, אצבעותיו חופרות בצווארי בחוזקה. שפתיו על האוזן שלי לוחשות דברים סוטים שאני מנסה לא להקשיב להם.

"... עכשיו אני רוצה שתגמור כמו כלבה טובה." שפתיו מחליקות אל צווארי ונצמדות לנקודה רגישה מאחורי האוזן שלי. התחושה גרמת לראשי להטות לאחור ולגופי להקשיח, ברגע שאני נזרק מעבר לגבול השליטה העצמית שלי.

אני גומר על ספרי ההסתברות שהשאלתי מהדס והבאתי איתי בתקווה לעשות קצת שעורי בית. 'עכשיו בטוח אצטרך לזרוק אותם לפח.' חולפת המחשבה הסתומה במוחי. הספרים זה הדבר האחרון שאמור לעניין אותי כרגע, כי לסער אין כוונה להניח לי. הוא בעט ברגליי, מפשק אותן עוד יותר. ובזמן שאני מתנשם ומנסה לחזור לעצמי, הוא מנסה לדחוף אצבעות לפה שלי. דבר שגורם לי להפנות את ראשי ממנו ולנעול את הלסת שלי חזק.

"בר, אל תהיה כזה עקשן. תהיה ילד טוב ותפתח פה גדול." הוא שוב מקרב את אצבעותיו אל פי ואני יכול להריח את הזרע שלי שמכסה אותן. "קדימה, תפתח את הפה. אתה לא רוצה שזה יכאב, נכון?"

לא, אני לא רוצה שזה יכאב. הפעם היחידה שסירבתי לספק את הרוק שהיה הדבר היחיד ששימש לסיכוך, הייתה לא נעימה בלשון המעטה.

פי נפתח והאצבעות מחליקות פנימה ללא התנגדות. הטעם מוכר מאוד ולשוני זזה מעצמה ומנקה את הזרע באיטיות. הנשימה הרועדת של סער לידי, תופסת אותי לא מוכן. המעשים שלי מגרים אותו יותר מבדרך-כלל. אני סוגר את שפתי על שתי האצבעות שבפי ומתחיל ביניקה קלה. המצח של אחי נופל אל הכתף שלי ואנחה שקטה נמלטת מפיו.

"בר..." הוא כמעט נחנק. "לאיזו זונה טובה הפכת..." אני מרגיש שזה לוקח לו את כל השליטה העצמית שלו כדי למשוך את אצבעותיו מפי. "אתה לא תתחמק בכזאת קלות." הוא מגחך, אבל קולו מתנשם ובקושי שולט בעצמו.

נכנע לגורלי, ראשי צונח מטה, כך שרק השולחן בזווית הראייה שלי. אני מפשק את רגליי עוד יותר, רק בשביל למנוע ממנו לחבוט בי שוב. הוא עושה את זה בכל מקרה, כנראה מתוך הרגל. ידו מחליקה מטה ואחת מאצבעותיו מתמקמת בכניסה למקום שהוא הולך לזיין.

"נשימה עמוקה, בר." הוא פוקד. וכשאני שואף אוויר פנימה, האצבע שלו נכנסת. כל גופי נרעד כשהיא מתחפרת בי עד המפרק האחרון ופוגעת בפרוסטטה שלי מהפעם הראשונה.
"בינגו." אני שומע את החיוך בקולו כשהוא מבחין ברעד שלי.

הוא מתחיל לעסות את הבלוטה שלי ללא הפסקה. הגירוי גורם לידיים שלי לנסות ולמצוא משהו שייצב אותן, אבל משטח השולחן חלק מדי ואני מוצא את עצמי שורט אותו עם ציפורניי מתוך ייאוש.