טריגר

פרק 20

עמדתי במקלחת תחת זרם המים חמים וניסיתי לשטוף מעלי עוד יום ארוך. הפכתי בראשי את המילים של עומרי. לא אוהב בכלל את מה שהוא אמר, אבל לא ממהר להאמין לו. אם ארצה, תמיד אוכל לדחוק את רוני לפינה ולדרוש ממנו תשובות. ואם כבר מדברים על רוני. איך אני הולך להתנצל בפניו? למזלי הוא לא נראה להוט לספר לאחרים על התקרית האלימה. עוד חסד קטן שאני צריך להודות עליו. הייתי צריך לתפוס אותו לבד ולנהל איתו שיחה רצינית אחת שאולי תכניס קצת הגיון לכל המצב, אבל במשך שלושה ימים לא הצלחתי במשימה. לא רציתי שהמילואים שלי יגמרו לפני שאוכל לדבר איתו.

כשיצאתי מתא המקלחות, לא ציפתי שהשמיים ימלאו אחר בקשתי בכזאת מהירות. ליד הכיורים עמד רוני על חצי ב', מצחצח שניים לפני השינה. ומה שחשוב, פרט לשנינו, חדר המקלחות של המפקדים היה ריק.

"רוני."

הוא הסתובב אלי, כמעט בבהלה. ראיתי את משחת השניים מחליקה לאיטה במורד סנטרו ומשום מה זה הזכיר לי את הנשיכה האכזרית שגרמה לו לדמם. 'עוד סיבה לגמור עם זה.' עברה המחשבה במוחי.

"אתה מזיל ריר." הסבתי את תשומת ליבו למשחת השניים.

הוא מיהר לשטוף את פניו וחזר להביט בי. ראיתי בעיניו כעס, חרטה ועוד כמה דברים שפחדתי להתעכב עליהם. כנראה שהייתי צריך לשים על עצמי משהו יותר ניטרלי בשביל שיחה רצינית. אבל איך שהגורל המניאק רצה, עמדתי מולו במגבת למותניי וכפכפים לרגלי. כבר התרגלתי למבטו הרעב, לכן לא הפריע לי להישאר כפי שאני. אבל הייתי בטוח שאם לא אשים על עצמי משהו, הוא לא יצליח להתרכז במה שיש לי להגיד. לכן בשביל להשיג את מלוא תשומת ליבו, אני חייב להיות לבוש.

"קשה לתפוס אותך." אני ניגש אל הדברים שלי ומנסה לאתר את זוג התחתונים הנקי שהיה אמור להיות לי בתיק.

"הייתי צריך זמן לחשוב." התשובה שלו מהססת.

"על מה?" אני זונח את החיפוש שלי ומסתכל בו.

הוא עושה צעד לעברי ועוד אחד ואז נופל באיטיות על ברכיו. אני בוהה בו כאילו יצא מדעתו, כשהוא כורע מולי על הרצפה הרטובה, המצב שבו הוא נתון, נראה עוד יותר חמור.

"אני מצטער." אומר. "אני יודע שעברתי את הגבול. אני יודע שעכשיו בחיים לא תסמוך על המילה שלי. אני מתנצל ומבקש ממך עוד הזדמנות."

על מה הוא מדבר בכלל. הזדמנות למה? הזדמנות למחוק לי את שאריות השפיות?

"אני גם צריך להתנצל." הצלחתי להוציא לבסוף. "התגובה שלי יצאה מכל פרופורציה."

מצאתי את עצמי מושיט יד ונוגע בחבורה הגדולה שנוצרה בצד ראשו ואפילו אחרי כמה ימים נראתה מאוד לא טוב. פניו התעוותו בכאב, אבל הוא בכל זאת נשען לתוך המגע שלי. ענייו נעצמו ולא היה לי ברור אם הוא סובל או נהנה מהמגע שלי.