טריגר

פרק 6

את שארית הלילה ביליתי בשכיבה על המיטה שלי בלי יכולת לעצום עין ובבוקר הרגשתי איך אני הולך לשלם על זה.

אחרי מסדר בוקר רפי תופס אותי ואומר שהמ"מ קורא לי לשיחה. כשאני אני נכנס למשרד שלו, אני רק מקווה שזה לא קשור לרוני בשום צורה.

ניב יושב מאחורי השולחן שלו ומנסה להיראות עסוק בניירת. איזו ניירת בכלל יכולה להיות לו?

"מה רצית?" אני מושך את תשומת ליבו אלי.

הוא מרים גבה, כאילו שואל מאיפה יש לי את החוצפה לפנות אליו ככה. בתשובה אני מרים גבה משלי. כאילו שואל אם יש לו בעיה עם זה. החיוך שמתפשט על פניו מספק לי את המענה.

"ממזר אחד." הוא נאנח. "בוא, שב. אתן לך את הלו"ז שלך לחודשים האחרונים של השירות."

אני מתיישב מולו בצייתנות שגורמת לו להעיף בי מבט שואל, אבל אני לא מתכנן להסביר לו שאני עייף מוות ושעדיף שאני אשב, לפני שאני אפול וארדם על הרצפה של המשרד שלו.

"אחרי המחזור הזה יישארו לך עוד ארבעה חודשים לשרת." הוא שולף איזו פיסת נייר מכל הבלגן ששורר על השולחן שלו. "המ"פ העביר לי את המכתב הזה." הוא מושיט לי את הדף ואני סוקר אותו במהירות.

"אוקי." אני מושך בכתפיי, מקבל את גזר הדין. לפחות לא אצטרך לקבל עוד כיתה של טירונים שמיועדים ל-8200.

"זה הכל? אין תלונות? אין הערות על כך שהעומס גדול לתקופה קצרה כל-כך?"

"לא."

"מה עובר עליך, בר?"

"אני עייף."

"זאת בדיוק הנקודה שאני מנסה להעביר." הוא נאנח בייאוש ומעביר את ידו בשערו הקצר. כנראה שפעם הוא היה יותר ארוך וההרגל נשאר. "אתה לא תוכל לקחת על עצמך עוד שתי קבוצות עילית. אני יכול לדבר עם המ"פ ואולי אם שנינו נגיש בקשה ל-"

"לא." אני קוטע אותו בלי להניד עפעף. "אני צריך לאוורר את הראש."

"לזיין את הצורה לחיילים המובחרים שלנו זאת הדרך שלך להתאוורר?"

"לפחות שם אני לא צריך לעבוד בחצי כוח."

"אתה פסיכי לגמרי." הוא נשמע לא מרוצה מהעובדה. "טוב, אחרי זה אל תבוא לבכות לי על כך שאתה רוצה לחזור לבסיס הזה ולסיים את השירות בעבודה 'בחצי כוח'." הוא מסמן עם אצבעותיו את הגרשיים סביב המילים שבהן תיארתי את השירות שלי כאן.

"נראה לי ששם צריכים אותי יותר, לא?"

"גם אני צריך אותך פה."

"כן, כדי לעשות את העבודה שלך במקומך."

הוא מושך בכתפיו ולא סותר את דברי.