טריגר

פרק 34

במשך שלושה ימים שכבתי על המיטה בחדר הנוסף בדירה של אדי. לא יכולתי להירדם כבר קרוב לחמישים שעות. והכל בגלל המחשבות שלא עזבו אותי. מחשבות על סער. מחשבות על רוני. משבות על עצמי ועל מה אני אמור לעשות עם המצב.

"בר, בוא תוכל משהו." קולו של אדי נשמע מעבר לדלת. למרות שלא נעלתי אותה, הוא עדיין כיבד את המרחב הפרטי שלי ולא נכנס.

"אני לא רעב."

"אני יודע, אבל אתה עדיין חייב להישאר בחיים."

עד כמה שהוא צדק ועד כמה שהוא טעה. לא הייתי חייב דבר לאף אחד. ועדיין גררתי את עצמי מהמיטה ופתחתי את דלת החדר. הוא כבר היה במטבח, פותח את קופסת הפיצה שהזמין.

"מצטער, אבל אין לי זמן לבשל."

"אין בעיה." התיישבתי ליד השולחן.

"רוצה לדבר על זה?" הוא הביט בי במקום לאכול את המשולש ששם לעצמו בצלחת.

"אין על מה." נגסתי בבצק ולעסתי בלי להרגיש את הטעם.

הוא התחיל לאכול בשקט מבלי ללחוץ. גם אני עשיתי כמוהו עד שלא יכולתי יותר.

"אני מצטער שנחתתי עליך ככה. הייתי צריך לפחות לקחת את הטלפון והארנק."

"זה לא סיפר. אתה לא מפריע. ואם כבר, הייתי מעדיף שתיקח איתך לפחות את הנעליים."

זה גרם לי לחייך ולהביט ברגליים החבושות שלי.

"אתה יודע להצחיק." לא יכולתי שלא לשים לב ליכולת שלו להתמודד איתי. "וגם להתנהל עם אנשים. יש לך תואר בפסיכולוגיה או משהו?"

"מממ..." הוא נראה נבוך לפתע. "דוקטורט."

"אה."

"אני כבר לא עובד בקליניקה. רק מחקר."

"אתה כנראה טוב בזה."

"ככה אומרים."

"בגלל זה אתה מכיר את רוני כל-כך טוב?"

הוא נראה מופתע לנוכח ההבחנה שלי.

"אני אולי לא מבריק כמוך וכמו רוני, אבל לא צריך להיות גאון בשביל לקלוט שצריך משהו מיוחד בשביל לאחד שני גברים עם כמעט עשרים שנה הבדל בגיל. ואם זה לא מין, כנראה שזאת היסטוריה משוטפת. הוא היה המטופל שלך."

"כן. לפני שנים."

"מה היה לו?" הסקרנות שלי חזקה מהמצפון.

"חרדת נטישה. אחרי שאמא שלו עזבה אותו ואת אביו." אדי אפילו לא מנסה להתחמק מהשאלה.

"לא אמורה להיות סודיות רפואית או משהו?"

"אם אתה יודע על זה ,למה שאלת?" הוא חייך. "לפני כמה שנים אביו חתם על ויתור סודיות רפואית לטובת המחקר שאני מנהל." הוא משך בכתפיו.