מאז אותו הלילה החיים שלנו נכנסו לשגרה קבועה יחסית. באמצע השבוע הוא היה בבסיס ואני בלימודים. את סופי השבוע היינו מבלים ביחד, בעיקר במיטה, אבל היו גם מקומות אחרים שגיוונו לנו את הסקס.
כמעט והתחלתי להאמין שהחיים קפאו בחלום שחוזר על עצמו. לא רציתי להתעורר, אבל אחרי מספר שבועות של התעלמות מהטלפונים שקיבלתי מאמא שלי, לא יכולתי לדחות את השיחה יותר.
"אמא." עניתי בסופו של דבר.
"ברי, מותק, הדאגת אותי." היא מיד מנסה לעורר בי רגשות אשם, אבל שנינו יודעים טוב מאוד שזאת לא הפעם הראשונה שאני מתנהג ככה.
"הייתי עסוק." אני משתמש בתירוץ הסטנדרטי.
"איך נעלמת ככה באמצע השבת בלי להגיד כלום. סער אמר שפשוט קמת בבוקר ועזבת."
"אני מצטער." אני עונה על אוטומט, לא מצטער בכלל. "הייתי צריך ללכת."
"מתי אתה מגיע לבקר את האמא הזקנה שלך שוב?" היא שוב מתחילה במניפולציות שלה.
"אני לא-" אני לוקח נשימה עמוקה וממשיך. "אני לא חוזר יותר."
"מה? מה אתה אומר, בר?" הבלבול בקולה אומר לי מספיק על כך שלא אצליח לסגור את הנושא הזה בטלפון.
"אני צריך להיפגש איתך."
"בוודאי, בוא הביתה ו-"
"לא." אני קוטע אותה. "בואי נפגש בשטח ניטראלי. את מכירה את הסניף של ארומה בביג?"
"כן, אבל-"
"בבקשה, בואי נפגש שם."
היא עוד יותר מבולבלת, אבל אני מצליח לשכנע אותה להסכים לתנאים שלי.
אחר שקבענו שעה וניתקתי את השיחה, הטלפון שלי מצלצל שוב.
"בר, לאן לעלמת?" אני שומע את נדב מהצד השני.
"לשום מקום. יש לי מבחנים."
"בוא תצא איתנו השבוע. מאז שאתה לא בא, זה הרבה יותר קשה לתפוס בחורות."
"אה, אז בשביל זה התקשרת. כדי שאני אהיה הפיתיון שלכם?"
"בין השאר."
"מצטער." אני מביט ברוני שיושב מול הטלוויזיה בסלון. "אני כבר לא פנוי."
"מה?! ממתי? עכשיו אתה חייב לבוא ולספר את כל הפרטים."
"תמיד היית רכלן כמו בחורה." אני עוקץ אותו.
"תאמין לי, אני לא היחיד שירצה לדעת מי זאת שתפסה אותך בביצים לבסוף."
"הביצים שלי חופשיות, הלב לא." ההערה גורמת לו לצחוק.
"אז תביא אותה איתך. אני חייב לראות את זאת שגורמת לך להפוך לכזה רומנטיקן."
YOU ARE READING
טריגר
Romanceברוך הבא לחייו של בר, מ"כ של טירונים ב-8200. הצבא זה אזור הנוחות שלו ובשביל כולם הוא המפקד המנייאק הטיפוסי שנהנה מעמדת הכוח שלו יותר מדי. זה לא אמור לעניין אף אחד, למה הוא כזה. הוא השאיר את העבר שלו מאחור ומתרכז חזק בהווה. אבל מספיק טירון חצוף אחד...
