טריגר

פרק 25

לא ידעתי אם אוכל לסבול את האחיזה שלו בי כרגע. למזלי הוא הקשיב לי ובמקום זאת התרחק כדי להזמין מונית.

כשהיא הגיעה, הוא התיישב ליד הנהג, משאיר לי את כל המושב האחורי לעצמי. הייתי אסיר תודה על המרווח שהשאיר לי. הנהג הביט בנו במבט מוזר, אבל לא אמר דבר וכל הנסיעה עברה בדממה מתוחה.

כשנכנסנו הביתה, ההתקף שלי כבר עבר. משכתי את רוני אלי וחיבקתי אותו. מנסה להעביר את המסר שהכל בסדר.

"תודה לך."

"אל תודה לי." זרועותיו התהדקו סביבי חזק יותר. "זה קרה באשמתי. לא ידעתי שיש לך בעיה עם מועדונים. למה לא אמרת כלום?"

"לא ידעתי. לא הייתי במועדונים." זה היה שקר לבן. באמת לא הייתי במועדונים, אבל כי ידעתי שזה מה שיקרה אם אלך.

"איזה מין חיים היו לך?" הוא נשען לאחור כדי להביט בפני.

"חיים עסוקים."

כשאנחנו נכנסים למיטה, שנינו שוכבים בחושך, אבל אני לא מצליח להירדם. אני פונה לכיוונו של רוני, וגם עיניו פקוחות ומבטו תקוע בתקרה. כנראה שגם הוא לא יכול להירדם. החלטתי שכדי להעביר את הזמן שגם ככה לא ילך על שינה, אוכל לברר כמה דברים. החלטתי להתחיל עם מה שהציק לי מאז ההכרות עם אדי. התהפכתי, כך שגופי פנה אליו, משתמש ביד שלי כתמיכה לראשי.

"תגיד, מה זה אקטיבי?" שאלתי אותו, אבל כשקיבלתי מבט ריק בתשובה, פרטתי. "אדי אמר משהו על שני אקטיביים באותה מיטה."

"אה, זה." לפתע נראה נבוך. "אקטיבי ופסיבי. אצל הומואים זה מגדיר אם אתה נותן או מקבל."

"אם אני מזיין או מזיינים אותי?" רציתי להיות בטוח שאני מבין נכון.

"כן." הוא עדיין נראה נבוך.

התחלתי לחשוד במשהו והחלטתי לבדוק.

"אתה אקטיבי או פסיבי?" שאלתי למרות שכבר ידעתי את התשובה.

"אאם..." מבטו התחיל לשותת בחלל החדר, כמחפש תשובות. "אני יכול להיות גם וגם אם צריך..."

"רוני, כבר מזמן אמרתי לך שאני לא מעריך כשמשקרים לי."

"אני לא משקר!" העלבון נשמע בבירור בקולו. "אני באמת יכול גם וגם..."

"תרגיע. אני לא אברח אם תגיד שאתה אקטיבי. עומרי סיפר לי."

"מה?!" ההפתעה התחלפה מהר מאוד בכעס. "הבנזונה הזה."

"תיגע. תשכח ממנו."

"אבל-"

"בכל מקרה, זאת לא הולכת להיות הפעם הראשונה שאני פסיבי." הנחתתי את הפצצה רק כדי להסיח את תשומת ליבו מעומרי. זאת הייתה טעות. השתיקה שהשתררה בחדר לא בישרה טובות. לפחות עבורי. כי הזיכרונות מפעם התחילו להציף אותי אחד אחד בלי אזהרה. באים כמו גלים ומאיימים להטביע.