MAGIC

פרק 5

הצרחות סביבי היו קורעות אוזן, מבחילות, מזעזעות. לכל פינה שרצתי אליה היו שכובות גופות או שלוליות דם מקפיאות.
עיניי היו מלאות דמעות, אנשיי נטבחו זה אחר זה ולא היה לי דבר לעשות. עצרתי במקומי במכה, ילד קטן עמד מפוחד מול שומר פיי עצום שהרים את כלי הנשק שלו באוויר. שיערי זהר ועיניי זרחו, שיתקתי את השומר וריתקתי אותו לרצפה. "אתה בסדר?" שאלתי את הילד המפוחד, הוא הנהן ומחיתי את דמעותיו. "בוא נמצא לך מקום בטוח" "איפה ההורים שלי?" שאל הילד בקול חלש "אני לא יודעת, אנחנו נמצא אותם בסדר? עד אז אתה צריך להתח-" פיצוץ הפריע לי ואני והילד עפנו אחורה. "תתעורר! תתעורר!" צעקתי מעל הילד. התייפחתי מדמעות, כעסתי כל כך. "תתעורר!".
קמתי בבהלה במיטתי, מלאה זיעה, פניי רטובות מדמעות. על מה חלמתי? מה היה כל זה? קמתי ממיטתי ושטפתי את פניי במים קרירים שבכיור. שמתי את נעלי הבית ויצאתי לעוד הליכה לילית בחצר האחוזה. "עוד אחת מההליכות המפורסמות שלך?" קולו העמוק של הנסיך נשמע מאחורי. הסתובבתי אליו עדיין רועדת כולי, עיניי עדיין דומעות ואני עוצרת את גופי מליפול. "היי היי מה קרה?" שאל כאשר ראה שאני לא יכולה להחזיק את גופי הרועד יותר, הוא ליפף את ידיו סביב מותניי ונפלתי למטה יחד איתו בעדינות. "מה קרה? מה יש?" שאל בעדינות והזיז את שיער הפאה מפני. "הטבח, הרציחות, האנשים שם הם כולם הם כולם" גמגמתי כולי, רעדתי כולי. הרמתי את עיני לעיניו "הם טבחו בהם נכון? המלך טבח בכולם. לא נשאר אחד ששרד" הוא עצם את עיניו בכאב "את חלמת על זה?" "ראיתי את זה. ראיתי הכל, הרגשתי הכל. הרגשתי כאילו אני שם, אני לא יודעת מי הייתי כשחלמתי אבל הרגשתי כאילו אני כלואה בתוך דמות. כאב לה, כאב לה כל כך" עכשיו כבר התייפחתי לגמרי. "והילד, הילד הקטן עם השיער הלבן. לא נשאר אף אחד" התייפחתי בהיסטריה "היי היי קסם תנשמי. זה נגמר, זה נגמר. עברו אלפי שנים מאז" "ועדיין זה הרגיש כל כך כאן, כל כך אמיתי." הסתכלתי בעיניו, הרגשתי שהוא מסתיר משהו, הרגשתי את זה עליו. "זה נגמר" היה נשמע כאילו הוא מנסה לשכנע את עצמו בעיקר, זה לא נגמר?.