פרק 34

121 11 1
                                    

"היי אמא" "קסם!" היא קמה ממיטתה ושמלתה הלבנה הסתובבה סביבה כמו הילה זוהרת, היא הייתה יפיפיה. היא תמיד הייתה יפה אבל קשה לראות יופי כשהוא מוסתר בפיח האח, חורי אש וחתיכות אוכל ישנות על כל שמלתה ושיערה. אבל עכשיו, עכשיו היא הייתה יפיפיה בכל מובן המילה. שערה השחור עוצב ונופח, הוא התבדר סביבה ונתן איזון קיצוני שנראה על גבול האלוהי מול שמלתה הלבנה. עיניה החומות נצצו באושר והחיוך שלה היה כל כך גדול שחששתי שהיא על אחד מסוגי הסמים שמוכרים ברציפי הנמל בכל עיר פיות. לראות אותה ככה היה שינוי מרענן מהשיער שעשוי כולו קשר סבוך אחד גדול ופנים מלאות פצעים מעבודה קשה. לא שמתי לב שבזמן הרב שבחנתי אותה היא בחנה אותי חזרה, היא הסתכלה על שערי הלבן, הארוך והמלא, על עיני הסגולות הנוצצות ואז מבטה נתקע בשתי ידי. הסתכלתי למטה, רואה את הצלקות הבולטות שנשארו מהחזקת ציר הזמן ומבינה למה מבטה חרד כל כך. איך לא שמתי לב אליהן קודם?.. "קס.." היא התקרבה אלי מהוססת אבל לי לא היה שום היסוס, מהר מאוד זה השתנה, בשניה שראיתי אותה כל הכעס שנאגר התחלף בגעגוע לא נתפס. חיבקתי אותה חזק, חזק כל כך שאני פוחדת שהשארתי סימנים בגוף העדין של אימי. "ילדה שלי" היא התייפחה "התגעגעתי אליך" "גם אני אליך אמא" היא לקחה את ידי והובילה אותי למרפסת יפיפיה, מלאה בעצים, עציצים ופרחים שהובילו כולם לשולחן גן יפיפה מעוצב כולו כאילו לקוח מסיפור דוכסים אנגלי וישן עם כוסות תה ומגש עוגיות. מעל השולחן עמד מעמד ברזל מעט מעוגל ולבן שעליו צמחו והתלפפו סביבו פרחים ועלים רבים. היא התיישבה על אחד הכיסאות התואמים לשולחן ושתתה את כוס התה. התיישבתי בכיסא שמולה. "את חיה כמו מלכה!" "למען האמת, יש לי מה לספר לך..." ענתה "מה העניין?" "אני מאורסת" אמרה והרימה את ידה שעליה התנוססה טבעת יהלום גדולה כל כך שאני בטוחה שכואב לה לסחוב אותה. "מה?!" קמתי ממקומי בהתפרצות והכיסא נפל אחורה. הרמתי אותו וחזרתי להתיישב "מה אמרת עכשיו?" "הגעתי לכאן יחד עם גברת לינדה שטיפלה בי במסירות, מר פר -בעל האחוזה הזו- קיבל אותי בברכה וטיפל בי בכזו מסירות. בילינו זמן רב ביחד ולבסוף התאהבנו. הוא הציע לי נישואין לפני שבועיים אבל ידעתי שלא אתחתן בלעדייך קס" "אני- אני שמחה בשבילך. מתי החתונה?" "חיכינו רק לך ולג'יי אז... אני מקווה שמחר בשקיעה?" היא שאלה/ אמרה, פוחדת מתגובתי. "רק חסר שמלות וחליפה לשושבינים שלי ושמלה בשבילי ואפשר להתחיל!" היא קמה ממקומה בשמחה "נצא היום לכיכר הראשית ונמצא לך שמלה. נצא בעוד שעתיים אני, את, ג'יי, אלייזה חברתי החדשה וסיירין, היא כזו מתוקה" שמעתי את שמה ומיד פי התמלא חמיצות. לא יכולתי לספר לאימי את סיפורם שלסיילין ואדם, זה לא ממקומי. "בטח" ריסנתי את קולי "אלך להתארגן"

MAGIC Where stories live. Discover now