פרק 7

210 20 0
                                    


"עברת את המרכז הצלה" אמרתי לו בשקט אך הוא המשיך בשלו ורץ. "דמיאן?" הוא המשיך בשלו ולא הוריד אלי מבט, התחלתי להלחץ. "דמיאן! תוריד אותי עכשיו!" השתוללתי בידיו. "אני לוקח אותך למקום בטוח, ג'יי ואמך מחכים לנו שם" סינן בשקט נרגעתי בידיו. "למה? אני רוצה לראות שכולם בסדר" "קסם את השתמשת בכוחך מול אני לא יודע כמה אנשים שעוד היו בפנים וחלק בטח ראו את הזוהר דרך הפריצות בקירות. את לא יכולה לחזור, יצודו אותך, יחשדו בך." ההבנה נפלה עלי. השתמשתי בכוחי. אנשים ראו, אנשים חושדים, כל הממלכה תנסה לצוד אותי עכשיו, כנראה יהיה פרס על ראשי. "אמא שלי. ירצו את אמא שלי גם" הוא הנהן "נסתיר אותה." "איפה? איפה יש מקום שיסתיר אותה מכל הממלכה? הם יהיו צמאי דם, הם יהיו צמאים לכסף." "יש לי מקום" זה כל מה שהנסיך דמיאן הוסיף לפני שהביט בי במבט מקפיא ורץ איתי בשתיקה.
הגענו לבקתת עץ באמצע היער הגובל את העיר שלי לבירת הממלכה. ירדתי מזרועותיו של דמיאן, עדיין נתמכת בו ונכנסתי לבקתה מהר ככל שהתאפשר לי עם הסחרחורות והכאבים בגוף. "אמא?" היא לא נראתה בסלון "כאן" ג'יי צעק מהחדר ליד. נכנסתי מהר, רואה אותה שוכבת על המיטה הקטנה כשאישה בגילה של אימי עומדת מעליה וג'יי לצידה. "היי קס" לחשה "את בסדר" התייפחתי לרגליה. "די די לא צריך לבכות. אני בסדר" היא חייכה "ג'יי סיפר לי מה עשית" היא לחשה "זה היה מסוכן מאוד קס. מסוכן, חסר אחריות ו.." התכווצתי עם כל מילה שהוסיפה, מחכה לגרוע מכל "ואמיץ מאוד" לחשה בחיוך "מה?" "הצלת אותי, הצלת את גברת ניומן, הצלת רבים מאיתנו. בין אם השתמשת בכוחותייך ובין אם לא. אני גאה בך מאוד" "באמת?" לחשתי "גם אם זה אומר שחשפתי את עצמי ועכשיו גם אני וגם את עומדות בסכנה" היא חייכה "ואל תשכחי את ג'יי" "למה הוא בסכנה?" "כולם יהיו בטוחים שהוא עזר לנו להחביא אותך" לחשה. סובבתי את ראשי אל ג'יי אחרי שלא העזתי להביט בו כל השיחה, הוא הביט בי בהלם, מסתכל על שערי ללא הפאה ועל עיניי ללא העדשות. הוא יצא מהחדר כאשר אני אחריו. דמיאן כבר ישב בסלון עם שני פיי שנראים בגילו, עם כוסות ובקבוק של משקה אלכוהולי חזק המונח על שולחן העץ הכהה. "למה לא סיפרת לי?" הוא לקח את הבקבוק של דמיאן ומזג לכוס שהייתה הפוכה על השולחן. "כמובן" אמר דמיאן "תתכבד" ג'יי העביר אליו מבט "הוא ידע?" "כן" "לא" אמרנו יחד "הוא לא ידע ממני לפחות." דמיאן הרים את כתפיו, כל הסיטואציה שעשעה אותו מאוד. "אז איך הוא ידע?" "אני לא יודעת ג'ייג'יי, הוא ידע בשיחה הראשונה שלנו." "למה לא סיפרת לי? למה הסתרת את זה ממני במשך כל כך הרבה זמן?" קולו היה פגיע "לא יכולתי לספר לך ג'-" "בטח שיכלת!" צעק "את מכירה כל חלק בי קס! את מכירה את הסודות שלי, את השקרים שלי, את החיים שלי, את מכירה הכל בי! ולא סיפרת לי על החלק הכי משמעותי בך?! למה?" "כי זה לא החלק הכי משמעותי בי ג'ייג'יי-" "כן זה כן" ענה דמיאן "אולי תתנו לי לדבר שניכם?!" הצבעתי על שניהם עם אצבע מאשימה, חבריו של דמיאן נראו משועשעים כמוהו כאשר כיוונתי את האצבע אל דמיאן. "זה לא. אתה כן מכיר אותי ג'יי, אתה מכיר את כל האמת שלי חוץ מזאת. היא הייתה מסכנת אותך היא עכשיו מסכנת אותך" "מה פאקינג אכפת לי. תעמידי אותי בכמה סכנות שתרצי קס. את המשפחה שלי ואת הסתרת את זה ממני כל הזמן הזה. מה עוד הסתרת ממני? באמת קוראים לך קסם? אם את מכשפה אז בת כמה את? לירי היא באמת אמא שלך? אה? מה עוד לא סיפרת לי?" "זה לא הוגן ג'יי" "לא, זה לא הוגן" אמר ויצא מהבקתה. "תני לו קצת זמן הוא יירגע" אמר דמיאן בשעשוע הרגיל שלו. הסתכלתי עליו בעיניים רושפות זעם. "היי אל תביטי בי ככה לא אני הוא זה שהסתיר את זה ממנו" גלגלתי את עיני ויצאתי אחרי ג'יי ליער.

MAGIC Where stories live. Discover now