MAGIC

פרק 22

לאחר לילה בלי שינה שעבר עלי ועל דמיאן, אשר התעקש להישאר איתי ער. ישבנו יחד כל הלילה ודיברנו, סיפרתי לו על אהבתי לציור ושמנהל האחוזה בה עבדתי היה מרוויח כסף וקרדיט על עבודותיי. הוא לקח אותי לחדר קטן בקצה המסדרון, היו בו צבעים ישנים ומעט מאובקים, קנבסים בגדלים שונים, מהכי גדול להכי קטן, ומכחולים שונים לכל צורה וסגנון. ישבנו על רצפת החדר וניסינו לצייר אחד את השני, דמיאן התלהב מעבודתי. למען האמת מילותיו המדויקות היו "זה הציור היפה ביותר שראיתי בחיי ואני חי כבר מעל 2000 שנה, אני רוצה לבהות בו לנצח. את האדם המוכשר ביותר שפגשתי" הוא לקח את ידי ונשק להן "יש בך ברכה" כשסיימנו לצייר השמש כבר החלה לבצבץ, הוא קם ממקומו "בואי" "לאן?" "להראות לך התגשמות חלום" הוא העלה אותי לגג הבית, דרך דלת מדרגות מאבוקת. "אני עולה לאיזור הזה רק בעזרת תעופה. אבל אני רוצה שתראי הכל" הוא פתח את הדלת המאובקת, הרגשתי כאילו נכנסתי לעולם אחר. הקירות היו מכוסים יצירות אומנות שכולן היו סביב שמיים, משמיי הלילה החשוכים ביותר ועד לרגע הבהיר ביותר ביום. המדרגות היו מכוסות שטיח זהוב ולבן ובקצה הגג לא הייתה דלת, האור הראשון של הבוקר נכנס למסדרון המדרגות, מאיר את כל הציורים בקרני הזוהר שלו, גורם להכל להיראות קדוש, זוהר, חלומי. "בואי" הוא לקח את ידי והחל לעלות. הפינה בגג הייתה יפיפיה אפילו יותר. הרצפה עצמה הייתה ציור ענק של מלאכים בצבעי זהב, לבן, כחול וורוד. על הגגון הקטן שעשה צל בפינה הקטנה של הגג נתלו חרוזי זהב מנצנצים בשמש שגרמו לראשי להסתחרר ולפי להיפער. "יפה פה כל כך" לחשתי, מתקדמת לכיוון השמש העולה. "תסתכלי לאופק" שם בין קרני השמש המרצדות עמדה עיר המכשפים ההרוסה, אנשי העיר כבר היו ערים ופינו את ההריסות, כמה שפים משם ובניהם ז'ואן מחלקים אוכל ושתיה לאנשי העיר. ילדי העיר התרוצצו עם מטאטאים וסמרטוטים, צחוקם נשמע בכל העיר וגרם לשמש לזרוח אפילו יותר. דמעות עמדו בעיני "אמרתי לך שאראה לך התגשמות חלום" לחש דמיאן מאחורי. "אף אחד לא ינצח אותנו, לא עבר יממה וכבר כל העיר עובדת על תיקונים. ואנשי העיר שמצאו את מותם ייקברו כגיבורי מלחמה והתואר ילווה אותם לחיים שמעבר ומשפחתם תישא בתואר לשלושת הדורות הבאים לפחות, זה לא מפצה על האבדה. אבל אנחנו במלחמה. יש אבדות קס, כרגע אפשר רק לעבוד ביחד ולקוות שהתקווה לא תמות איתם"