"קס רוצי" ג'יי צעק, יידי היו מלאות בשקיות גנובות כאשר בעל המכולת רדף אחרי ואחרי ג'יי. "בפנייה הבאה" צעקתי לג'יי בקוצר נשימה. הוא שלח הנהון קצר ורץ מהר כל כך שהוא לא היה יותר מכתם מול עיני. ג'יי שולט במהירות, הוא עוד לא מתמחה בזה אבל הוא בדרך לשם. הוא לא בן אנוש אבל הוא גם לא בא ממעמד גבוה כלל, למעשה הוא חי עם המשפחה שלי במגורי המשרתים של האחוזה. הוריו מתו כאשר היה בן שלוש ואימי לקחה אותו אלינו כשהיה בן ארבע, הייתי אז בת שלוש. כיום הוא בן שבע עשרה ואני שש עשרה. רצתי לפנייה הקרובה אלי, שומעת את בעל המכולת מאחורינו צועק כמה קללות פיי עתיקות. טיפסתי על הקיר הקרוב, קופצת מאחד לאחר ותוך שניות ספורות רצה על הגג של הבניין הרעועה, רצתי ורצתי עד שראיתי את דלת כניסת המשרתים של האחוזה. הגברתי את ריצתי כאשר ירדתי מהגג, רק עד סוף הפארק ואגיע לדל- "תיזהרי" לחש לי קול עמוק וגברי. פתחתי את עיני צופה בפיי שחור שיער עם צלקת בגבה ונאה במיוחד המושיט את ידו אלי. "או שבמקום שאני אזהר שים לב מי רץ מולך, זה מסלול ריצה טיפש" התעצבנתי וקמתי ללא עזרתו. הוא הרים גבה בפליאה, בבירור לא ציפה שבת אנוש תחזיר לו תגובה, תסרב לקבל את עזרתו ועוד תקרא לו טיפש. "אתה פיי לא? יש לך ראיה מוגברת... תשתמש בה" עקצתי וגלגלתי את עיני, הרמתי את שקיות האוכל הגנובות והמשכתי לרוץ.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן? תפסו אותך?" ג'יי שאל כשהתקרבתי לדלת המשרתים, הוא התיישב בסיקול רגליים על הרצפה ליד הדלת והתיישבתי לידו. "איזה פיי מטומטם התנגש בי" "את חייבת להפסיק לקרוא להם ככה. מישהו בסוף יעניש אותך" משכתי את כתפיי כדי לסמן לו שלא אכפת לי. ג'יי לא צריך לדעת שכבר קיבלתי מספיק עונשים מפיי כאלה ואחרים כדי שלא יהיה לי אכפת לקבל עוד.
"גברת ניומן אמרה שהיא תכין לנו מרק בצל עם מה שהבאנו אז נלך עוד שעתיים לחלק הכל" הנהנתי. אני וג'יי לא גונבים עבורנו, אנחנו חיים באחוזה ומקבלים אוכל מהמעסיקים שלנו. אך לא חסר אנושיים הגוועים ברעב ברחובות העוני. "קסם וג'יי, קבלת אורחים באחוזה" אימי צעקה לנו מדלת המשרתים. האחוזה מאוד מפורסמת ומתארחים בה פיי רבים, עלינו לעמוד בשורה עם ראש מורכן כדי לברך אותם לשלום.
עמדנו כולנו בשורה מסודרת כמו חיילים, אף אחד לא העז לזוז מילימטר קטן אחד. ג'יי עמד לידי וראיתי כמה קשה לו לעמוד במקומו ללא תזוזה. דלתות האחוזה הגדולות נפתחו בחבטה רועשת, מעיפות אבק בלתי נראה לכיווני. בדרך כלל נכנסים כמות אנשים קטנה להתארח באחוזה אך הפעם נכנסה לא פחות מפמלייה הכוללת, משרתים אישיים, מאבטחים צמודים, שני יועצים שנראו בגילו של ג'יי וכולם הקיפו את האדם העומד במרכז. לא ראיתי אותו כלל. "הנסיך דמיאן" אמר בעל האחוזה והשתחווה. כולנו השתחוונו אחריו כאות פקודה אילמת. נסיך? למה שיתארח כאן הנסיך? בטוח יש מקומות יותר מפוארים בעיר. קולו של הנסיך לא נשמע, רק צעדיו הכבדים אך הקלילים ברחבי החדר. צעדים המעידים על כוח, על מעמד. בכל צעד וצעד הוא מודיע לחדר מי הוא ומה הוא, מה הכוח שלו לעומתם וכמה מהר הוא יוכל להרוס אותם. השקט שלו רעם כל כך, כאילו היה לא פחות מסופה רועשת. הרמתי את עיני לבחון את הנסיך ומבטי נתקל בפיי שחור השיער עם הקול העבה מהפארק.
אני התחצפתי לנסיך טאריה.
YOU ARE READING
MAGIC
Fantasyאם פתחתם את הספר במטרה למצוא נסיכת דיסני במצוקה, נסיך על סוס לבן ואושר ועושר עד עצם היום הזה, תסגרו את הספר. עכשיו. כי אני לא נסיכה במצוקה ולא צריכה שום נסיך על סוס. אני פוחדת מסוסים גם ככה. קוראים לי קסם, קס או סאם אם תרצו. נולדתי בממלכת טאריה בת...
