לשבור את הקרח שלו-break his ice{3}

פרק 2-בחזרה הביתה

העבר לפניי 10 שנים.
לוקה:
אני לא מרגיש כלום.
קור מציף אותי.
הילדים המרושעים בפנימיה זרקו אותי בחוץ.בשלג.
הם הפשיטו את גופי והשאירו אותי בחוץ,ילד בוכה,עצוב.ללא כסף וללא בגדים מלבד תחונים.
הייתי בקור במשך חודש שלם!.
אף אחד לא הכניס אותי בחזרה.
לא היה לאף אחד אכפת ממני.
התחננתי וביקשתי.ניסיתי להתקשר לאמא ולאבא.
אבא ענה..
הוא איים על המקום שיכניסו אותי.
הם הכניסו אך חטפתי מכות רצח.
אני הפעם לא התנגדתי.
לא מתנגד למכות שהם נתנו לי.הם לא ישברו אותי.

היום אני חוזר הביתה לאחר שלושה חודשים שהייתי בפנימיה המסריחה הזאת.
אני כרגע ברכבת.יושב בקור רוח במושב במבט קר ואדיש.
כל פניי מלאות בפצעים ובחבורות.
אישה מבוגרת התיישבה ליידי.
"הכל בסדר ילד חמוד,"שאלה האישה.
"כן,אני בסדר"עניתי באדישות.
"למה אתה נראה כל כך עצוב?אתה צריך עזרה?"שאלה.
איפה היית שחודשיים שלמים מחוץ לפנימיה ישבני קפוא ללא בגדים והתחננתי לעזרה.
"לא"עניתי.
"בן כמה אתה?"שאלה והניחה את ידה על גבי.
"14"עניתי.
"אתה תהיה בסדר"ענתה וליטפה את גבי בעידוד.
היא הוציאה טלפון מהתיק שלה.
"אתה יכול לעזור לי להתקשר למישהיא?"שאלה בנמדות.
"כן"עניתי.
"אני צריכה שתחפש את השם של הנכדה שלי במכשיר הקשר שלי ותדבר איתה בשבילי."ביקשה.
"אוקיי"אמרתי.
"איך קוראים לה?"שאלתי.
"אני קוראת לה נכדה"ענתה.
"תגיד לה שאני בדרך לאיטליה ואני רוצה לפגוש אותה.
היא הביאה לי את מכשיר הטלפון הישן שלה.חיפשתי את השם של הילדה והתקשרתי.
"זאת הנכדה שלי,לא ראיתי אותה כבר שלוש שנים.היא לא מוכנה לדבר איתי"ענתה.
"היא תענה לך?"שאלתי.
"כמובן"ענתה.
"מה רות?"שאלה הילדה שענתה.
"זאת לא רות"עניתי.
"מי אתה?"שאלה בכעס.
"יושב לייד רות ברכבת."החזרתי באדישות.
"מה היא רוצה?"שאלה.
"היא אומרת שהיא מגיעה לאיטליה והיא רוצה שתיפגשו"אמרתי באדישות.
"תגיד לה שאני לא רוצה ושלא תתקשר אליי יותר ילד,אם היא רוצה לדעת איפה אני תגיד לה שאני בבית של מאפיונר או איך שלא קוראים לזה ויש פה שלושה בנים ושתי נשים שמארחים לי חברה."אמרה הילדה בכעס.
"איזה בית?"שאלתי בהרמת גבה.
אנחנו הבית היחידי באיטליה.
אין מצב שיש עוד מאפיה באיטליה.
"מה שמך?"שאלתי.
"לא עיניינך"אמרה ונייתקה.
"נו?"שאלה רות.
"היא לא מוכנה"עניתי.
רות נשפה נשימה ארוכה והרכבת עצרה בתחנה.
היא יצאה מהרכבת ואני אחריה.

לאחר שרות נפרדה ממני לשלום.
הלימוזינה של אבא חיכתה לי בתחנת הרכבת.
לאונרדו ישב מאחורה וחיכה לי בקוצר רוח..
נכנסתי,לאונרדו נתן לי כיף וחיבוק.
"אתה בסדר?"שאל והביט בפצעיי ברחמים.
"כן"עניתי באדישות וישבתי ליידו.
"דיברתי עם אמא החודש,היא אמרה שהיא מצטערת על מה שהיא עשתה לך.היא מוכנה להחזיר אותך הביתה.אתה יודע מה היה איתה ועם אבא."אמר לאונרדו.
"לא אשמתי שאבא בגד בה והכניס להריון בחורה אחרת"השבתי.
"אאידה כל הזמן מחפשת אותך"אמר.
"אבל עכשיו יש לנו בבית את אספרנסה בבית,היא מעסיקה אותה ואת אמא"אמר.
"מי זאת?"שאלתי.
"אבא לפניי שלושה חודשים מצא ילדה בת 10 עם אחות בת חצי שנה כמעט.הן היו זרוקות ברחוב ואבא הביא אותן הביתה"הסביר.
"אמא מתנהגת אליכים יפה?"שאלתי.
"אתה יודע שהיא לא התכוונה לעשות את זה לאונרדו,היא הייתה אחריי גירושין מאבא.היא לא הצליחה אפילו לתפקד.היא רוצה לבקש ממך היום סליחה"השיב.
"לא צריך את הטובות של אמא שלך"אמרתי.
"אז מי אמא שלך?"שאל.
"יש לי רק אבא"עניתי בקרירות.
יצאנו מהלימוזינה לכיוון הבית.

פתחתי את דלת הבית.התגעגעתי הביתה.התגעגעתי לאחים שלי.
"לוקה"קרא רייאן ורץ אליי ביחד עם תיאו.
הם חיבקו אותי.
אאידה הגיעה והתרגשה לראות אותי.
הרמתי אותה לגופי וחיבקתי אותה.
"מה יש לך פה?"שאלה והצביע על הפנס בעיין שלי.
"נפלתי"השבתי.
היא נישקה את העיין שלי.
הורדתי אותה וחיבקתי את אבא באדישות.
"ילד שלי"אמרה אמא בהתרגשות שליידה קלאודיה.
הלכתי לייד אמא והתעלמתי ממנה.
היא אויר בשבילי.היא עשתה את כל הכאב שלי בנפש.
והיא דאגה שהיה במקום שאסבול בו יותר מהבית.