לשבור את הקרח שלו-break his ice{3}

פרק 6-בקשה לטיסה

העבר נקודת מבט סטלה:
נכנסנו לביית הענק של ברוס.
"איך אתה מסתדר עכשיו?"שאלתי כשהתיישבנו על הספה החומה הענקית שלו.
"מצאתי את משפחתי לפניי שנתים וגיליתי שיש לי משפחה עשירה."אמר בזמן שסקרתי את בגדיו.
היה עליו חליפה רשמית שנראית כאילו היא עלתה לו לפחות כמה אלפים.
"איך אתן מסתדרות?"שאל וסקר את גופי.
זזתי באי נוחות בגלל שהייתי לבושה בגינס שעלה לי 2 דולר ובחולצה ורודה שקניתי בשוק.
"אתה יודע.חיות"עניתי.
"את צריכה ממני משהו?"שאל והביט בי עמוקות.
"אני צריכה טובה"ביקשתי בעוד שאחותי נרדמה על הספה.
"דברי"אמר.
"אני צריכה שתטיס אותנו כמה שיותר רחוק מפה"ביקשתי.
"במה הסתבכתן?"שאל.
"הסתבכנו עם מאפיה.אין לנו הורים.היא חולה במחלה.מאיפה להתחיל"אמרתי.
"אני לא יודע מה להגיד.איך ילדה בת 11 הצליחה להסתבך עם המאפיה של איטליה?"שאל בעיינים פעורות.
"הייתי ברחובות.חייתי כמו זבל.אתה לא זוכר?"שאלתי.
"בודאי שזוכר.אבל אני התקדמתי ואני כבר לא שם"אמר.
"וככה גם אני רוצה.לחיות חיים חדשים ולהפתר מהחובות של ההורים הסטלנים שהיו לי.אני רוצה שאחותי ואני נחייה את החיים שמגיעים לנו."ביקשתי.

"תראי,אני השבוע טס לניו יורק.אם את רוצה להצתרף.את מוזמנת"אמר.
"אני ממש מעריכה את זה ברוס"אמרתי וחיבקתי אותו.
"אבל את תצתרכי לשלם מכיר גבוה"אמר.
"כמה?"שאלתי.
"לא במזומן"אמר.
"אז איך?"שאלתי.
"את תראי"אמר וחייך חיוך ערמומי.
"אוקיי"עניתי.
"עוד משהו?"שאל.
"אין לנו איפה לישון"אמרתי.
"אין לי מקום להביא לך"ענה.
"זה בית ענק"אמרתי.
"יש פה עוד 3 אנשים"ענה.
"תסדר לנו חדר.כל חדר.אין לנו אף מקום"התחננתי.
"זה או את או היא"אמר.
"אתה לא עושה לי את זה"אמרתי.
"או את.או היא.תבחרי"אמר.
"באיזה יום אמרת שהטיסה?"שאלתי.
"יום רביעי"ענה.
"אני אחזור לפה ביום רביעי."עניצי והרמתי את אחותי הקטנה.
"סטלי"אמר שהתקדמתי לדלת הבית.
"מה?"שאלתי.
"את יכולה לישון פה,סתם צחקתי"אמר.
הסתובבתי עם אחותי הרדומה ביידי.
הנחתי אותה על הספה בעדינות וחיבקתי אותו.
"תודה,תודה,תודה"אמרתי.
"אין בעד מה"אמר.

יום רביעי
במהלך כל השלושה ימים האלה.
ברוס בקושי היה בביתו.
אספרנסה ואני לא יצאנו מהחדר שלנו מרוב פחד.
רק חיכינו לטיסה.
קיבלתי המון הודעות ממשפחת גאלו אך לא עניתי לאף אחת מהן.
רייאן שלח לי לאן נעלמתן.
תיאו שלח לי איפה אספרנסה.
סלבדור שלח לי מיליוניי הודעות ובנהין אני איתך.אני אמצע אותך.
נסה שלחה לי שאני צריכה אותה.
לאונרדו שלח לי שהוא מחכה לראות אותי בעתיד ולהרוג אותי ביסורים.
ולוקה..לוקה לא שלח כלום מלבד הקופסא שהביא לאספרנסה.
לא הבאתי לה אותו.
לא יודעת למה..הרגיש לי שאני רוצה להביא לה אותו עוד קצת זמן.

"יוצאים"אמר ברוס.
"ארזתן?"שאל והביט בשקית הקטנה שסחבתי.בתוכה היו מספר פריטים של בגדים.
"את כל הבגדים שלנו"אמרתי.

עלינו על המטוס הפרטי של משפחתו של ברוס.
לאחר מספר שעות ברוס ביקש שאלך איתו לשירותים.
"מה?"שאלתי.
"את רוצה לחיות איתי את הנצח?"שאל והצמיד אותי לקיר.
"מה!?"שאלתי בהלם.
"את כל כך יפה.את ילדה מהממת"אמר.
"תודה"עניתי עדיין בהלם.
"אני רוצה להכיר אותך"אמר.
"אתה מכיר אותי"עניתי.
"אני לא מכיר את הגוף שלך,את הטעם שלך"אמר ונישק את שפתיי.
"לך מפה"אמרתי ודחפתי אותו ממני.
"מה נסגר איתך?"שאלתי.
"מה שנסגר איתי זה שאני חרמן עליך.אני רוצה לגעת בך.רוצה לעזור לי עם זה?"שאל והצמיד אותי לקיר שוב בחוזקה.
"אני בת 11 סוטה"אמרתי.
"ואני כבר נער.איבדתי את הבתולין.רוצה להרגיש את הכיף בזה?שאל.
המטוס נחת.
"את תגורי איתי.נגור ביחד.ושם אני אעשה בך כרצוני.אני אביא לכן מחסה.בתמורה לסקס ממך"אמר.
"אוקיי"הסכמתי.
זה לא יקרה.

ירדנו מהמטוס.
אני החזקתי לאספרנסה את ידה.
היא חלשה.
כל הריכוז שלי עכשיו על אספרנסה.
לא אכפת לי מה הולך עם המניאק הזה.
הוא היה החבר הכי טוב שלי.היום הוא אפס.
אבל אנחנו חייבות מחסה.

הגענו לאחוזה הענקית של משפחתו.
"את רוצה לעלות למעלה?לחדר שלי ושלך בייב"שאל ברוס.
"אני עם אחותי הקטנה בייב"עניתי וגועל הציף את  בטני.
רק המחשבה לקרוא ליצור הזה בייב.
עליתי עם אספרנסה לחדר.
קילחתי אותה.
סירקתי אותה.
עזרתי לה להתלבש והשכבתי אותה לישון.
משפחתו של ברוס הגיע.
הם רוצים להכיר אותי.

"היי"אמרתי שראיתי את משפחתו ואותו בסלון.
זייפתי חיוך לם וירדתי מהמדרגות.
"היי"החזירו.
"לונה"אמרה בחורה בלונדינית מבוגרת עם עיינים חומות.
היא הושיטה את ידי ולחצה אותה ברשמיות.
"טום"אמר בחור מבוגר עם שיכר לבן דליל ועיינים ירוקות כמו של ברוס.
"סקיי"אמר בחור שנראה בן 30 מזוקן עם עינים חומות.
"סטלה"אמרתי בחיוך.
"בואי תשבי איתנו."הציעה לונה.
"אוקיי" אמרתי.
"בת כמה את?"שאל טום
"11"החזרתי.
"ואו,את נראית בת 16"אמר סקיי.
"כן"צחקתי.
"מה הקשר שלך לאחיין שלי?"שאל טום.
"חיינו ביחד ברחובות"אמרתי.
"אה"אמרה לונה.
"אל תדברי עליי ככה בייב"לחש ברוס לאוזני.
"לך תזדיין"לחשתי.
"מה?"שאל.
"אמרתי שאתה נראה כמו נסיך"עניתי.
"ואת הנסיכה שי"אמר וליטף את שיערי.

לאחר השיחה עם משפחתו.
משפחתו של ברוס יצאו קצת מהבית.הם יצאו למסיבה כלשהיא.
ברוס היה במקלחת.
הוא השאיר לי פתק.
'תפגשי אותי בחדרי'.
הלכתי לחדר שלו.
הוא התקלח.
ההחדר שלו היה ענקי.
עליתי על המיטה הנוחה.
התקרבלתי על הצמר הנעים.
המגירה לייד מיטתו הייתה מעט פתוחה.
רכנתי את גופי על מנת לסגור אותה.
ראיתי בתוך המגירה הרבה חבילות של קונדומים וקלטות ישנות.
הייתה מצלמה באחת המגירות.
פאק,מה?
הודעה נשלחה לברוס.
רכנתי לשידה בקצה השני של המיטה.

שיילה-הייה כף אתמול בלילה,אתה מצלם לי היום איך אתה מזיין את הילדונת?זה יהיה המון צפיות באתר.
מה לעזזאל.
קמתי במהרה.
המים נשמעו עדיין זורמים.
הוא עדיין מתקלח.
רצתי לחדר שבו ישנו אני ואחותי.
"קומי."הערתי את אספרנסה במהרה.
"מה קרה סטלה?"שאלה והתעוררה.
ארזתי את כל חפצינו.והשארתי לברוס פתק על המיטה.
'לך תזיין זונות.אל תשכח מי חברות שהיו איתך במצוקות'.
"אנחנו צריכות ללכת.אבל בשקט"לחשתי.
"לאן?"שאלה כשסיימתי לארוז במהרה.
"הרחק מכאן"לחשתי
יצאנו מהחדר במהירות.
הלכנו למטבח ולקחתי את כל סלסלת הפירות העצומה שהייתה שם.
הדלת של המקלחת של ברוס נפתחה ורצנו למחוץ לבית.
לא עשינו רעש כלל.
אין לי מושג מה נעשה עכשיו.
נשרוד.