לשבור את הקרח שלו-break his ice{3}

פרק 7-יומהולדת מהסיוטים

העבר נקודת מבט לוקה:
חודשיים וחצי לאחר מכן:
היום אני חוזר סוף סוף לבית.
התגעגעתי לאחים שלי ולאבא שלי.
היום לי וללאונרדו יש יומהולדת.קניתי לאאידה ולאספרנסה בובות ופרחים.
התגעגעתי לאאידה.ובמיוחד לאספרנסה.
אספרנסה ואני התחברנו מההתחלה.
שהיה לי קשה.היא נתנה לי את המבט שגרם לי לחייך.
כל החודשיים האלה בפנימיה היו סיוט.
אבא לא ענה לי.
אבא ענה אבל באדישות והיה עסוק במלחמה נגד הרוסים.
לאמא לא ניסיתי אפילו להתקשר.
היא העלתה המון תמונות שהם כולם ביחד רוכבים על סוסים.
אני לא אשקר שזה צבט לי בלב קצת.

הגעתי לכניסה של הבית.
אבא קיבל אותי בקבלת פנים חמה וחיבוק חם.
לאונרדו נתן לי כיף וחיבוק.
"מזל טוב!"קרא רייאן ורץ אליי.
הוא רכן וחיבק אותי בחוזקה.

לאחר שכולם קיבלו אותי מלבד נסה.
היא רצתה לחבק אותי ולהגיד לי מזל טוב.התעלמתי ממנה..
"איפה אספרנסה?"שאלתי שנכנסתי הביתה.
"היא וסטלה הלכו"אמר תיאו.
"למה?"שאלתי ופניתי לאבא.
"הן ברחו"אמר אבא.
"אוקיי"עניתי ועליתי לחדר שלי.

פרקתי את הדברים שלי בחדר.
לאונרדו נכנס.
"איך חוגגים היום את היומהולדת?"שאלתי את לאונרדו שהתישב על המיטה שלי.
"אי אפשר משהוא ענק כי יש מלחמה עם הרוסים"אמר.
"ידוע"עניתי.
"כנראה נחגוג בבית"אמר.
"אוקי"אמרתי.

בלילה:
אחריי המסיבה התקלחתי והלכתי לחדר.
באו כל החברים וחגגנו.
אמא נכנסה לי לחדר.
"תצאי מפה"אמרתי לנסה שנכנסה.
"אני רוצה לדבר איתך"אמרה נסה והתיישבה ליידי.
"על מה?על המכות שהבאת לי?"שאלתי.
"בוא ננסה לפתוח דף חדש,אני השתניתי מאז"אמרה נסה וליטפה את ידי בידה.
"תשחררי ממני.את בחיים לא השתנית."אמרתי וקמתי מהמיטה בעצבים.
"אני אוהבת אותך ילד שלי,תמיד אוהב"אמרה אמא והושיטה לי שרשרת יהלומים לידי.
"אל תביאי לי כלום"אמרתי והחזרתי לה את הצמיד.
"זה ממני אלייך ילד שלי"אמרה אמא ונישקה את פניי בעדינות.
"בבקשה תקח את זה"התחננה.
הנחתי את השרשרת.
היא של בנות..

כיסיתי את פניי בשמיכה באנחה ועצמתי את עייני.
שכבתי על מיטתי ובהיתי בקיר מנסה להרדם..
"קום לוקה"אמר אבי בלחץ כשנכנס לחדר
"מה קרה?"שאלתי והתרוממתי לישיבה.
"לך לחדר של לאונרדו ואל תצאו ממנו"אמר אבא ועזר לי לקום מהמיטה במהירות.
"אוקיי" אמרתי בבלבול ורצתי לחדר של לאונרדו.
לאונרדו היה בחדר שלו עם אקדח.
הוא הסיט את מבטו אליי.
"לך תקרא לבנים"ציווה.
"איפה איידה?"שאלתי.
"אצל המטפלת בחדר״ענה
תיאו ורייאן נכנסו.
"צריך לברוח"קרא רייאן.
"תשארו צמודים אליי"אמר לאונרדו וירדנו במדרגות לחדר המוגן.
שמענו יריות.
"לא בבקשה לא"שמענו את נסה צועקת לעזרה.
"נסה לא"שמענו את אבא שואג מכיוון המטבח.
ירדנו לכיוון המטבח.
לאונרדו בראש וכולנו מאחוריו קפאתי מהמראה.
נסה מתה.
אבא ניסה להחיות אותה אבל היריה הייתה בראש.
"תתקשרו לרופא"צעק לאונרדו שהחזיר את תיאו שהתעלף.
"היא תהיה בסדר?"שאל רייאן בדמעות.
"כן"אמר לאונרדו ושיקר לרייאן הקטן.

תיאו התעורר במיטתו.
אבא נכנס לחדר עם מבט אטום וקר.
"איפה אמא?"שאל רייאן בציפיה.
"אמא מתה"אמר אבא בקור.
כל החדר קפא.כולנו היינו בהלם וניסינו לעקל את הנשמע.רייאן בכה.
היא מתה,האישה שהרסה אותי מתה.
אני חופשי..
במוח שלי אני חופשי אבל בלב שלי אני שבור מזה..
הייתי הילד שלא הגיע לה אבל גם היא האמא שלא הגיע לי.