לשבור את הקרח שלו-break his ice{3}

פרק 3-הארוחה המישפחתית

העבר לפניי 10 שנים.
סטלה-
היום הגיעה בבוקר האח התאום של לאונרדו.
הוא נראה עייף ומותש.
כל פניו מלאות בצלקות.
מעניין מה קרה לו.
בערב נסה ישבה איתי ועם אחותי בחדר האורחים הענקי שאירגנו לנו.
התארגנו לארוחה משפחתית.
"אני ממש רוצה להכיר לך את הבן שלי"אמרה נסה וסירקה את שערי.
"יש לך ארבעה בנים"אמרתי.
"אחד מהם,לוקה היה הלב הענקי שלי.
הוא היה המלאך השומר שלי.תמיד ידעתי שבסופו של יום הוא ואני נשאר מאוחדים אבל קרו דברים ועשיתי מעשים."הסבירה נסה בעצב.
"למה שלא תנסי לדבר איתו על זה?"שאלתי.
"זה מאוחר מידיי.אני הרסתי אותו.
הוא צייר אותי במשך שבעה חודשים בגלל שהייתי בדיכאון מהגירושין.ואני תקעתי לו סכין בלב."אמרה בעצב.
"אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו,
אמא שלי לפני שהיא נפתרה מסרטן המילים האחרונות שהיא אמרה לי זה שלא יצא ממני כלום ושהיא מצטערת שהיא הביאה אותי לעולם.
היא הביאה אותי למצב שחייתי ברחובות ובמלוניות עם חובות של אבא שלי ועם ילדה בת חודש.
אבל היום אספרנסה בת 4 וחצי ואני והיא עברנו הרבה והלואי שאמא שלי הייתה כמוך נסה"אמרתי.
"ילדה יפה שכמותך.את לביאה קטנה"אמרה נסה וחיבקה אותי.
"איך הבנים איתך?"שאלה.
"הם בסדר"עניתי.
"ואיך קלאודיה וסלבדור?"שאלה.
"הם חמודים"עניתי.
"קלאודיה תמיד הייתה החברה הכי טובה שלי,עד היום.גם הגירושין לא הפריעו לנו להיות חברות רק שהיא כבר לא מתייחסת אליי כמו כולם בבית הזה."שיתפה בעצב.
"נסה"אמרתי והסתובבתי אליה.
היא הנידה בראשה לשאלה.עייניה הכחולות נצצו.
התרוממתי ועמדתי על הכיסא.
חיבקתי אותה חזק והיא השיבה לי חיבוק.
"אני פה,אני מתייחסת אלייך"אמרתי.
"את ילדה מדהימה"ענתה בבכי.

בערב ישבנו בשולחן הענקי כל משפחת גאלו ואני ואספרנסה.
לוקה לא הגיע.
אני ישבתי לייד אחותי ולייד סלבדור שישב בקצה השולחן המלבני.
מולי ישבו רייאן תיאו לאונרדו ואאידה.
קלאודיה ישבה בקצה השני של השולחן ונסה ישבה לייד אחותי.
"לאונרדו,לך תקרא ללוקה"אמר סלבדור.
"קראתי לו"השיב לאונרדו.
"הוא לא רוצה לרדת"השיב.
"נסה,תעלי ביחד עם תיאו ותקראו לו"אמר סלבדור.
הם עלו במדרגות והלכו לקרוא ללוקה.
אספרנסה הסתכלה עליי בשאלה.
היא לא מבינה איטלקית כל כך.כך שהיא לא מבינה מה שהם אומרים.
לוקה ירד במדרגות.
הוא נראה עייף ומותש.
שיערו הבלונדיני פעור.הוא גבוהה כל כך.
כל פניו חבלות ופצעים אך הפנים שלו מושלמות בצורה לא אנושית.את צבע עייניו הוא קיבל מנסה.
כחול בצבע של הים.
הוא הביט בי ואני הבטתי בו.
הוא התיישב במקום לייד קלאודיה.
נסה ותיאו ישבו.
"אוקיי משפחה,לפניי שלושה חודשים הכרנו את סטלה ואת אספרנסה הילדות החמודות"התחיל להגיד סלבדור.
"הן חלק מאיתנו עכשיו ואני מצפה שאתם מקבלים אותן בכבוד"אמר סלבדור.
"יש לכם שאלות עליהן?תשאלו עכשיו."אמר סלבדור.
במשך שלושה חודשים אנחנו פה ובחודש הראשון אחותי ואני לא יצאנו מהחדר מרוב פחד.
בחודשיים האחרים כול הילדים התעסקו בחיים שלהם כך ששכחו מאיתנו.
"בנות כמה אתן?"שאל תיאו בן ה12.
"ארבע ועשר"ענתה אספרנסה באנגלית.
"אני לא יודעת עיברית"אמרה אאידה בת השבע.
"ארבע ועשר"תירגמתי לאיטלקית.
"איפה אמא שלכן?"שאל רייאן בן השמונה בחוסר טאקט.
"אתן לא חייבות לענות"אמר סלבדור.
"מתה מסרטן"עניתי ואושר צף בעייני.
אמא התעללה בנו והייתה חסרת אחריות וחסרת לב..
"ואיפה אבא שלכן?"שאל תיאו בבישנות.
"התאבד"הסברתי.
"מה אתן הכי אוהבות לעשות?"שאל רייאן.
"אין לנו כל כך מה לעשות"עניתי.
"אני אוהב לרכוב על סוסים,תיאו אוהב ללכת לנהר.לוקה אוהב לצייר ולאונרדו אוהב להתרכז במאפיה"הסביר רייאן.
"מה זה מאפיה?"שאלה אחותי אספרנסה.
"אני לא יודעת"עניתי.
"מאפיה זה עסקים"אמר סלבדור וחשב על המילים שלו.
"יש לכן משפחה?"שאל רייאן.
"רייאן זה מספיק"הזהיר סלבדור.
"יש את סבתא שלי.אבל זה מסובך"עניתי.
"לוקה אתה רוצה שנלך עוד מעט עם הבנות לצייר בנהר?"שאלה נסה.
לוקה לע ענה לה ואפילו לה הביט בה.
הוא ישב ואכל באדישות.
"לוקה"אמר סלבדור.
לוקה לא הביט באף אחד.
"איזה נהר?"שאלה אחותי.
"זה נהר הקסם"השיב תיאו.
"אמא מאוד אוהבת את המקום הזה,כמונו."אמר רייאן.
"אתן רוצות ללכת מחר בבוקר?"שאל סלבדור.
"אני לא יכולה."עניתי בהיסוס.

פלאשבאק.
"אבא,אני ממש מצטערת.אני לא התכוונתי"עניתי בבכי שאבי עמד מעליי והחזיק את ראשי צמוד לגיגית ענקית של מים.
"אמרתי לך,את לא ישנה בבית שלי"אמר וטמן את ראשי בחזרה במים.
ראשי היה בתוך המים.
נלחמתי בשביל להוציא אותו..
כל האויר שלי יצא מהריאות שלי.
אבא הוציא אותי ולקחתי נשימה עמוקה אך הוא הרים אותי משיערי.
הוא הצמיד אותי בכוח לקיר.
הוא שבר זכוכית על רגלי.

"למה לא?"שאל רייאן והוציא אותי מהמחשבות.
"כי א-אני לא יכולה"עניתי.
"אספרנסה את רוצה?"שאלה קלאודיה.
"כן"ענתה אספרנסה בקול מתוק.