לשבור את הקרח שלו-break his ice{3}

פרק 17-חדר.

נקודת מבט לוקה:
לקראת ארוחת הערב ישבתי עם הבנים בחוץ.
תיאו דיבר איתי ועם לאונרדו על טיפול בתינוקות בעוד שאנה הייתה בידו.
"תינוקות זה לא דבר קל"אמר תיאו.
"אנה שקטה"אמר לאונרדו.
"היא כמו אמא שלה"הסביר תיאו.
"אם ככה המצב אני לא אתקרב לאיטליה שהתינוקות של סטלה יוולדו"אמר רייאן וגרם לי להביט בו במבט רצח.
"שתוק"אמרתי בקרירות.
"או שהילדים יהיו כמו אבא שלהם.
קרים וקשוחים"אמר רייאן.
"לוקה פעם היה אפילו יותר מצחיק ממך"אמר לאונרדו.
"אין מצב"אמר רייאן.
"הוא היה הנפש הכי מצחיקה בבית.הכי דואגת ומכילה"הסביר לאונרדו.
"למה אתה מדבר עלייו כאילו הוא מת?"שאל רייאן.
הילד שהיה שמח מת.
הנפש השמחה הזאת שהצחיקה את כולם נהרסה.

בואו לאכול פרימיביטים"אמרה סטלה כשפתחה את דלת המרפסת וקראה לנו בעוד שכל הבנות במטבח.
"יפה לך המראה השמן"התגרה רייאן והצביע על בטנה של סטלה.
"עוד מילה וההריון הבא שלי היה ממך"ענתה.
"אני אשמח"אמר רייאן.
אין לי כוח לסרס אותו עכשיו.

התיישבנו בשולחן הגדול שהבנות ארחו בו.
סטלה התיישבה ליידי ולייד קיארה שישבה לייד לאונרדו.
התחלנו לאכול ודיברנו.
"איזה מאכלים אמרת שתינוקות אוכלים גרייס?"שאלה סטלה.
"בהתחלה מניקים אותם או חלב רגיל אם הילד לא רוצה את החלב שלנו"הסבירה גרייס.
"אבל גרייס,מתי החלב נגמר?"שאלה סופי.
"זה תלוי"אמרה גרייס.
"אנה מניקה עדיין אבל"אמרה סטלה.
"סטלה אני אוכל"אמר רייאן בפרצוף נגעל.
"מצידי תזדיין.יש פה בשולחן 2 אימהות עתידיות ואמא טרייה.לא נוח לך.תביא ילד בעצמך,
או שתמצא מישהו לדבר איתו על המידות קונדומים שלך"אמרה סטלה בעצבים.
אני אוהב שהיא מדברת מלוכלך.
כל כך רע.
"ואי סטלה יש לי שאלה לגביי ההריון"התפרץ רייאן.
"אם התינוקות יניקו.הם יניקו משתי הציצים שלך או רק מאחד?"שאל רייאן בסקרנות.
"אין לי מושג"אמרה סטלה.
"אם את תצתרכו עזרה בנות עם החלב..אני פה"אמר רייאן וטיפף על החזה שלו בגאווה.
"לא הייתי אומרת את זה לייד לאונרדו ולוקה"אמרה אאידה.
"יש לך 4 שניות לברוח"אמר לאונרדו והביט ברייאן בעצבים.
לאונרדו החל לספור ורייאן ברח לחדרו.

לאחר הארוחה.
קיארה ולאונרדו נסעו עם סופי למשפחה של קיארה.
הם הלכו לברר לגביי החתונה של סופי ושל ברונו.
רייאן יצא למועדון עם אאידה ורוחליו.
גרייס נרדמה עם תיאו בספה.
סטלה הייתה בחדר ואני ישבתי ושיחקתי עם אנה בחצר.
התינוקת בעלת העיינים האפורות והבהירות כמו של אביה הביטה בי בציפיה וחייכה חיול רחב.
ישבתי בנדנדה,אנה שכבה על החזה שלי.
ידיי לפתו את גופה האחורי העליון והתחתון.
נזכרתי שבקרוב מאוד אאלץ גם אני להחזיק תינוק ככה.
לא סתם תינוק.שתי תינוקות.
התינוקות שלי ושל סטלה.
"לוקה"אמרה סטלה וגרמה לי להסתובב.
"מחר אני מקבלת את המין של התינוקות.רוצה לנחש"שאלה ונעמדה מולי.
"אין לי מושג"אמרתי והבטתי בעייניה הכחולות המשגעות.
ברגע שאני מביט בהן..
כל הביטחון העצמי שלי,האדישות והקרירות שלי ובמיוחד החלק האפל בי טובע בהן.
הוא טובע בהן וגופי כתוצאה מכך משתגע ממנה.
"כולם כבר נתנו ניחושים.אתה לא רוצה לנחש?"שאלה.
"תעלי לחדר סטלה"אמרתי.
"יודע מה?לך תזדיין"אמרה באדישות ועלתה לחדר.

לאחר כמה זמן שמתי את אנה בחדר הקטן שלה.
ועליתי לחדר שלי ושל סטלה.
סטלה אחזה באלבום ישן שלקח לי זמן להבין מהו.
האמת..שממבט ראשוני פחדתי שהיא תראה את האלבום שהיו מצויירים בו כל רגשותיי.
לקח לי כמה שניות להבין שסטלה רואה את האלבום ציורים שלי ששם ציירתי אנשים שהיו הכי חשובים לי מהכל.
היא הביטה בזה בחיוך ולא ראתה שנכנסתי לחדר.
מאיפה היא מצאה את זה?
זה היה בכספת שבעליית הגג.
חטפתי את זה מידה.
היא הביטה בי וגלגלה את עייניה.
"את לא אמורה לראות את זה"אמרתי ולסטי ננעלה מעצבים.
"מצאתי את זה.זה יפה ממש."שיתפה וקמה ממקומה.
"סטלה,זה הדברים הפרטיים שלי."אמרתי.
"אני ואתה נהיה נשואים עוד כשבוע לוקה.כל מה ששלך היה שלי"אמרה.
"זה  פריט מהעבר שלי שאני לא מוכן שתראי סטלה."הסברתי בקרירות והצמדתי אותה לקיר בחוזקה.
"תקשיב לי יחתיכת אידיוט.
עוד פעם אחת אתה מחליט עליי מה לראות ומתי לראות.אני אקח מחט ואדקור את האגו הדפוק שלך"אמרה וגרמה לי להתעצבן.
"העבר שלך הוא הסיבה שאתה כל כך קר.
והעבר שלי הוא הסיבה שאני כל כך לא סומכת על אף אחד.
אתה יודע קצת על העבר שלי..אני לא יודעת קמצוץ משלך.
איך אתה רוצה שנחייה ביחד בעתיד אם אפילו תינוק יודע לתקשר עם האמא שלו יותר טוב ממך יאפס?"אמרה בעצבים.
טרקתי את גופה בחוזקה בקיר.
היא התכווצה מכאבים.
וכשהבנתי שנצמדתי אלייה מידיי זזתי מייד מגופה.
פאק!.קול קטן בראיש אמר לי שאני אידיוט.
אתה צריך להבין שהיא בהריון.הבטן שלה מלאה בתאומים שלך.
אל תפגע בה.
היא טהורה.כמו הילד שהיית לפניי הכל.
תשמור עלייה כמו שהיית שומר על עצמך.
תתן לה את החיבוק החם שהיית צריך בסופות השלג הנוראיות.
תעניק לילדים שלך אמא מדהימה שמקבלת אהבה מבעלה.
הזזתי אותה מהקיר.
דמעות הופיעו בעייניה.
"אני ממש מצטער סטלה"אמרתי בבהלה.
"ידיי מגושמות מידיי בשבילך."אמרתי והרמתי את ראשה שתביט בי.
פאק.היא בוכה.בגללי.
אני חיה מסריחה וקפואה.
"זה בסדר לוקה"אמרה בעצב.
"לא זה לא בסדר.את רצית להכיר אותי.אני רציתי לשמור לעצמי."אמרתי.
תפסתי את גופה וחיבקתי אותה חיבוק חם.
היא בכתה חזק אל חזי.
הרמתי את גופה בעדינות.
בטנה הייתה ביינונית כך שלא התקשיתי להרים אותה כל כך.
היא נתפסה על צווארי ובכתה עליו.
ידיה אחזו בגבי.
רגלייה נתלו מסביבי.
הנחתי אותה על המיטה.
"אני צריכה אותך לוקה.אני לא רוצה לישון בלי המגע שלך"אמרה.
נשכבתי לצידה,חיבקתי אותה.ליטפתי את שיערה.
"לילה טוב פנתרה."אמרתי באדישות.
היא מדהימה אותי.
אני יודע שהיא לא סובלת אותי.
אבל האמת.שהיא מטורפת עליי.
היא מטורפת על הילד שהייתי.
היא אפילו לא הכירה אותו.
היא נלחמת עליו.