לשבור את הקרח שלו-break his ice{3}

פרק 10-ביחד

נקודת מבט לוקה:
אין מצב.
סטלה נכנסה לחדר בעצבים לאחר שרבה עם כל הבית.
מאוד מאפיין אותה.
כולנו היינו קפואים.
"לא היית צריכה להגיד לה את זה"אמר תיאו לקיארה ושבר את השקט שהיה.
"היא ברחה ממכם,מהבית הזה עם אחותה שהייתה חולה.היא יכלה להשאר ולטפל באחותה."תקפה קיארה.
"את לא תגידי את זה עליה קיארה"התערבתי.
"מי נזכר להתעורר?מר קרח."אמר רייאן שישב מהצד ובהה.
"אני אגיד מה שאני רוצה ומה שאני יודעת.אני יודעת שהיא יוצא על בעלי סתם והוא לא אשם בקמצוץ ממה שהיא עברה"אמרה קיארה.
"את לא תדברי עליה ככה.
לא עליה,את לא יודעת מה היה לה עם אחותה."אמרתי והרמתי את קולי מעט.
הייתי בהלם שאני ככה מגונן על בחורה שחשבתי שאין לי אליה קמצוץ של אהבה.
מה עובר עלי?.
"אתה רציני?פתאום אכפת לך ממנה?אחריי שהיא נכנסה להריון?"שאלה וגרמה לדמי לרתוח.
עם השנים למדתי להסתיר רגש בתוך תוכי כך שלא התרגשתי ממילותיה אך הם לגמריי עצבנו אותי.
"קיארה,בפעם הבאה שאת יוצאת על חברה הכי טובה שלך ומאשימה אותה במוות של אחותה תנסי לזכור שלא משנה כמה שאת יודעת את לא היא ואת לא אחותה"אמרתי ועליתי במעלית.

לאונרדו הביט בקיארה בעצבים ועלה איתי למעלית.
"שמע אחי אני לא יודע מה יש לה היום."אמר לאונרדו בהתנצלות.
"זה בסדר,היא לא יודעת"אמרתי.
"אוליי כדאי שתספר לה"אמר.
"אני מעדיף שאתה תספר לה?"אמרתי.
"מה עכשיו אתה תעשה עם סטלה?"שאל.
"מסיבת אירוסים עוד שבועיים תודיע לכולם"אמרתי כאשר הקומה הגיעה.
"תקח בחשבון שהיא לא חלק מהאירגון ויהיה בעיות עם זה."אמר.
"איזה מזל שאח שלי הקאפו ושאני שואל אף אחד"עניתי כאשר המעלית נפתחה ויצאתי.

נכנסתי לחדר שלי ושל סטלה.
היא שכבה במיטה עם עיניים פקוחות אפילו לא הביטה בי.
דמעות יצאו מעייניה.
"מה קרה פרינססה?"שאלתי והתיישבתי במיטה.
ליטפתי את פניה.
פאק היא כל כך יפה גם שהיא בוכה.
"היא אמרה לי מילים פוגעות"אמרה סטלה בקול חנוק מבכי.
"היא לא יודעת."אמרתי והיא הניחה את ראשה עליי.
"אני לא מסוגלת לוקה"אמרה בבכי יגרמה לליבי להעצר.
ממה את לא מסוגלת?אני פה איתך ועם הילד שלנו.
"ממה?"שאלתי.
"תשעה חודשים הריון ולדאוג לילד כל החיים שלי."הסבירה ודמעות המשיכו לזלוג מעייניה היפות והכחולות.
"אני איתך בזה,את לא לבד"אמרתי.
"אבל מה אם הילד יצא ואני לא אצליח לטפל בו?אני לא רוצה שהוא ימות בגיל ארבע כמו אספרנסה"שיתפה בבכי.
"הוא לא,אספרנסה כל כך גאה בך מלמעלה סטלה"אמרתי בעוד שהיא נרגעה ממילותיי.
"אני לא יודעת,אני רוצה להפיל"אמרה.
"בסופו של יום זה הגוף שלך שאת סוחבת איתו ילד.אבל תזכרי שבתוכך נמצא הילד שלי.
אני איתך בזה עד הסוף"אמרתי
"גם היא אמרה את זה"מלמלה בלחש.
"אתה גם תעזוב בסופו של יום.כמו כולם."אמרה.
"זה בלתי אפשרי לעזוב אותך סטלה."אמרתי בלחש.
"אבא שלי מת,אמא שלי מתה,אחות שלי מתה.דודים שלי נשרפו בחיים יום לפני שהייתי אצלם בבית והייתי צריכה לגור אצלם.
חבר הכי טוב שלי הטריד אותי.
עזבתי את ההורים המאמצים שלי.
רצחתי כבר שישה אנשים"שיתפה.
"איך אני מסוגלת?"שאלה.
לא עניתי לה וחיכיתי עד לרגע שהיא תרדם בו.
אין לי מושג סטלה.אין לי מושג.אני בעצמי לא סומך על עצמי.אני סומך רק עלייך.
אבל אני צריך להלחם בשבילך.
נלחמתי מאז ומתמיד על הכל.
נמאס לי כבר להלחם..
אבל את מה שאני רוצה.