לשבור את הקרח שלו-break his ice{3}

פרק 16-זה רק כדור אחד..

נקודת מבט סטלה:
ישבתי בחדרי.
על הכיסא שלייד עדן החלון.
בדרך כלל לוקה יושב פה לבדו.
החזקתי את הכדור שהרופא הביא לי.
אלפיי מחשבות צצות בראשי.
האם אני רוצה את התאומים?האם אני בכלל רוצה להתחתן עם לוקה?.
לפתע רעש של חריקת דלת נשמע בפתח החדר.
הסתובבתי למקור הרעש.
רואה את לוקה נכנס לחדר ואפילו לא מביט בעיני.
"לקחת את הכדור?"שאל באדישות.
"לא"עניתי והנהנתי את ראשי לשלילה.
"את מתכוונת לקחת אותו?"שאל עם קמצוץ כאב בעיניו.
"אני לא מוכנה לתאומים לוקה"אמרתי.
לוקה הביט בי לשניה ולקח את המעיל שלו והלביש על גופו.
"אני הולך למועדון"הסביר באדישות.
הוא אחז במעיל בחוזקה וקיפל את ידו הימנית לאגרוף.שיכעס..
אני מי שצריכה לכעוס פה בכלל.
הוא הזרע בסיפור הזה.
"מתי תחזור?"שאלתי.
"אל תחכי לי"ענה.
הבטתי במכנסיו,בליטה גדולה נראית עלהין.
"תהנה עם הזונות שלך"סיננתי בעוד שהוא יצא מהחדר בטריקת דלת.
אני לא יודעת אם אני שונאת אותו כל כך עד עמקיי נשמתי או האם אני מטורפת עליו וכל כך צמאה למגעו.
באותו הלילה שהוא כבש את גופי,הרגשתי טיפשה.
הרגשתי זולה,כמו חפץ שלו.
אבל היה את הרגע הזה שהרגשתי שזה כל כך מה שאני צריכה ורוצה.
את המגע שלו.את הגוף שלו.את האהבה שלו.
אני יכולה להגיד הכל על לוקה.אבל להגיד שאני לא מטורפת עליו..זה היה שקר אחד גדול.
ואני לא בן אדם שמשקר.
אמנם שיקרתי כמעט כל חיי.
אך זה היה על מנת להגן עליי ועל אחותי.

לאחר כמה שעות..
שמעתי עוד חריקת דלת בעודי יושבת על הכסא מול עדן החלון מביטה בנוף של איטליה.
לא הסתובבתי אל עבר הדלת.
ידעתי שזה לוקה.
'תבלעי אותו כבר סטלה,זה כדור שיעזור לך'אמרתי לעצמי שוב ושוב בראשי.
החלטתי להכניס את הכדור בסופו של דבר לפי.
הוא היה על קצה הלשון שלי.
הבטתי בכוס מים שבידי השניה.
'קדימה סטלה,לגימה אחת וכל הבעיות האלה מאחוריך'אמרתי לעצמי בראשי.
הוצאתי את הכדור מהפה שלי.
רציתי לקחת לגימה קודם מהמים לפניי הלגימה השניה שתעשה ביחד עם הכדור.
כדיי שגרוני לא יתייבש.
לקחתי לגימה והבטתי בקיארה שהתיישבה על קצה המיטה ליידי.
קצה המיטה בצד של לוקה.
"אני יודעת שאת לא רוצה לדבר.
אך שתיינו יודעות שאת לא רוצה לעשות את זה"אמרה.
היא צודקת.אבל היא לא מספיק חייה בשבילי על מנת שאקשיב לפקודות שהיא מחלקת לי.

"מאיפה לך?"שאלתי בעצבים.
"את זוכרת את היום הזה שאמרתי לך שאחותך מתה בגללך?"שאלה וגרמה לדמי לבעבע.
"כן"עניתי באדישות.
"את לא נתנת לי להמשיך את המשפט"אמרה.
"אני כבר אמרתי לך,אל תדברי על אחותי"אמרתי והרמתי את קולי.
"אני התכוונתי לזה שאת כל החיים שלך בורחת מהבעיות שלך.את בורחת אפילו מעצמך סטלו."אמרה,לא עניתי לה על זה.
רציתי שהשיחה הזאת כבר תסתיים ואלך כבר הביתה.
לבית הקטן שלי באיטליה.
הוא הספיק לי עם הגור הקטן שהיה לי.
אבל סוקי כבר גדל.פה.
הוא הסתגל למקום יותר ממני.
"את פוגעת באנשים סטלו,
את לא סומכת על אף אחד.
את זוכרת את הכאב?.את זוכרת את ההרגשה של הכאב סטלו.את מכחישה אותו כל פעם מחדש"אמרה והניחה את ידה על כתפיי.
"אני לא יודעת על מה את מדברת."אמרתי.
"זוכרת כמה כאב לך ביום שאחותך מתה?."שאלה.
"זוכרת איך הכחשת כל כאב שעברת אחריי הכאב ששרדת ביום ההוא?"שאלה והביטה בעייני עמוקות.
"את לא רוצה שיכאב לך.
את לא תקחי את הכדור הזה.כי את תהרגי את הילדים שלך.את הנשמות שעמוק בתוכך את מאוד רוצה להכיר ולגדל."אמרה.
דמעות יצאו מעייניה היפות.
"קי,אל תבכי בגללי"אמרתי ודמעה בוגדנית יצאה מעיני.
"סטלה,אני לא רוצה שתהרגי אותם.
אני רוצה שהתינוקות שלנו יגדולו ביחד"אמרה בקול חנוק מדמעות.
"אני לא יכולה לעשות את זה לבד קי"אמרתי.
"כולנו איתך"אמרה.
שמעתי את ציעדיו של לוקה.
הדלת נפתחה ואפילו לה הבטתי בו.
זרקתי את הכדור לרצפה.
דרכתי עליו עם נעליי הבית שלי.
מעכתי אותו עד גרגירים וחיבקתי את קיארה.
"התגעגעתי"אמרה לכתפי ומחצה את גופי.
"קי,הבטן"אמרתי בקול חנוק.
"אוי סליחה"אמרה והתנתקה מהחיבוק במהירות.
"אני אלך.נפגש בארוחת ערב"אמרה ויצאה מהחדר.
הבטתי בה וראיתי את לוקה בכניסה של הדלת.
"מגיע לך מזל טוב אבא"אמרתי בחיוך צבוע.
"היה כיף במועדון?"שאלתי.
"היה רגיל"ענה לוקה בבלבול.
"אם אתה תזיין מישהיא,במהלך ההריון שלי או במהלך הנישואין האלה.
אני אקח מסור ואכניס לתוך גופי"קבעתי.
ידעתי שאני לא באמת אעשה את זה.
אבל הכבוד הבסיסי ביני לבין אב ילדי ולצערי בעלי לעתיד היה שהוא ישמור את עצמו.
"אני אוהב את הביטחון שלך פנתרה"אמר בקריצת עיין והתיישב על הכיסא שליידי.
"אם אני שומעת שזיינת זונה.
אני הולכת למועדון ומזדיינת עם כל האנשים שמעל גיל 50 שם"קבעתי.
"יפה לך לקנא"אמר בהרמת גבות ועיניים פעורות.
"ולך יפה קונדום"עקצתי.
"את יודעת הרי שרייאן לקח לי אותם באותו הזמן.
ואת רצית כמה שיותר מוקדם לאבד את הביתולין"אמר והתרומם מהכיסא צמוד אליי.
"ואני כבשתי אותך"אמר והחזיק במותניי.
"אתה דפקת אותי והכנסת אותי להריון לא מתוכנן עם תאומים"תיקנתי.
"את מכחישה את זה שאת חרמנית עליי סטלה"אמר לפתע.
"ואתה מכחיש את השמחת חיים שלך אדון איס לוקה."עקצתי.
הוא צחק.
"זאת את.את שוחה בתוך הלבה שבתוכי"אמר.
"אה.היא קיימת?"שאלתי בעוקצניות.
"סטלה אני לא שכבתי במועדון עם אף אחת היום"אמר וליטף את בטני.
"אם אתה לא רוצה שאני ארד לרצפה ואסניף את הכדור אז תרחיק את הפאקינג יד שלך מהפאקינג בטן שלי"איימתי באיטלקית.
"אני רוצה שתרדי לרצפה ותצרחי את שמי בזמן שאני בתוכך"אמר.
"פגשתי המון סוגיי קרח בחיים שלי.
קרח לימון.קרח עם פירות.קרח בצורות.אבל בחיים לא פגשתי קרח חרמן"אמרתי ודחפתי אותו מגופי.
"תמיד יש פעם ראשונה"אמר.
"פעם ראשונה ואחרונה"ציינתי ומיהרתי לצאת מהחדר.
הוא סרק את גופי במהלך כל היציאה שלי מהחדר עד סופה.
תשכחו ממה שאמרתי.
אני לא סובלת אותו.