Dangerous Love [1]

פרק 30- שונאת אותך

רפאל-

מהיום שבו ראיתי את סילביה, הנסיכה הקטנה והמפונקת למשפחת דה רוסו ידעתי שהיא שלי. ידעתי שברגע שאתבע עליה את חותמי לא אתן לה לברוח, גם אם תרצה בכך.
אני חמדן ורכושני, במיוחד כלפיה.

"הם יגיעו לפה לחלץ אותי" קולה נשמע בטוח בעצמו בניגוד לשפת גופה המבהירה לי אחרת.

"לא מתוקה, הם לא יגיעו" אני אומר לה בקול מתנגן, בחיוך קטן ויהיר "כי אם הם יכנסו לטריטוריה שלי, הם לא יצאו בחיים".

פיה של סילביה מתכווץ בזעם ועיניה יורקות אש "אני אהרוג אותך רפאל, אתה לא תעז".

לשם איומה אני מגחך ורוכן לעברה, לוחש לאוזנה "נראה אותך נסיכה".

אני מצליח להבחין בגופה הרועד למילותיי, לנשימותיה המואצות ולסומק הקל שמתפשט על לחייה.

"נסיכות לא דוגלות באלימות" אני מציין לה והיא קופצת מהמיטה, נעמדת מולי בהתגרות סמויה.

חזה צמוד לשלי, חלקה התחתון כמעט ומתחכך עם זיקפתי הלחוצה אל מכנסיי. כמה שהיא מודעה ליופי שלה ככה היא מסוכנת.

"נסיכות כמוני לא שמות על זה זין" הביטוי המלוכלך הזה מבין שפתיה העדינות גורם לי לרצות להצמיד אותה חזרה אל המיטה ולזיין כל חלק קטן שבה עד שתתחנך.

"נסיכות כמוך עוד יתחננו לזין הזה" אני אומר בחיוך מתגרה. שנינו בקרב מבטים קשה, היא לא רוצה להישבר ראשונה וכך גם אני. אני מנצל את ההבזק הקטן שחלף בעיניה ורוכן לאוזנה.

"אני יודע כמה את רטובה למטה, אני יודע שהמילים שלי גורמות לגופך לבעור" הצרידות המפתה שבי מעוררת בה איזו תגובה של צמרמורות קשות. עור הברווז שלה לא נרגע ואני פולט גיחוך.

"אתה סוטה" היא פולטת ודוחפת מעט את גופי. אני מאפשר לה לעשות זאת בעוד היא מסתבכת עם דרך היציאה עד שמוצאת את המעלית.

"וזה מדליק אותך" אני רודף אחריה אל המעלית בעוד היא לוחצת במהירות על הכפתור שבוחר להקשיב לאיום השקט שלי ולא להיסגר. אני נכנס פנימה והיא מקללת בשקט.

השקט ששרר בנינו נהרס כשסילביה מחליטה לומר "אתה יודע שלא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת לשקר". היא מרגישה צורך להסביר לי את האמת שלה ואני בוחר להנהן ולהקשיב.

"אתה לא טיפש רפאל, ידעת שהייתי מאויימת. באותו הרגע לא היה לי זמן לחשוב ופעלתי לפי הפחד שלי, ולכן שיקרתי" היא סיימה לדבר כשהמעלית נפתחה וחשפה את המסדרון הארוך של חדרי השינה.

אני יוצא והיא אחריי, "אתה מתכוון לומר משהו?" קולה עצבני.

"כן, תתלבשי" היא עדיין עם החלוק הלבן והמשגע הזה שהלבשתי על גופה. אם היא לא תוריד אותו בזמן הקרוב אני נשבע שאני אהיה זה שיתלוש אותו מגופה.

אנחנו נכנסים אל החדר והיא ממלמלת משהו לעצמה. היא לוקחת מהארון חולצה ומכנס והולכת אל השירותים להתלבש ואז אני בוחר לדבר.

"אני יודע שפעלת מתוך פחד, אני לא כועס על זה" היא נעצרת כששומעת את קולי, מופתעת "אני כועס כי לא שיתפת אותי בזה, כי נאלצתי לגלות את זה בדרך אחרת".

סילביה נאנחת, מבטה לא ברור לי "אני יודעת.. אבל הרכושניות שלך הלחיצה אותי. ידעתי שתשתגע אם אספר לך".

היא צודקת, הייתי מאבד את זה.

"יש על מה להשתגע" אני מתעצבן והיא נרתעת "לגלות שאנסו את פאקינג אישתך, לגלות שלא סיפרת על זה לאיש ולגלות שהבנאדם הזה עדיין בחיים?! זה לא תקין".

סילביה נדרכת "אתה עושה מזה סיפור, זה קרה לפני עשור, ת.ש.ח.ר.ר".

איך אפשר לשחרר?!
איך היא פאקינג מסוגלת לזה?!

"אני חושב שלא הבנת את מה שהוא עשה לך" אני מתאכזר אליה, מילותיי קשות "הוא נגע בך, הוא ניצל את התמימות שהייתה לך כשהיית רק נערה".

סילביה מנידה בראשה, מזועזעת "תפסיק כבר! אתה לא מבין כלום".

"במשך תקופה ארוכה הוא חילל אותך, הוא היה הראשון שלך!" אני מרים את קולי וסילביה נטועה במקומה, מבועתת.

"תשתוק רפאל" היא לוחשת לי בעוד שאני מסרב לשתוק.

"את מכחישה כי את פוחדת להתעמת עם זה. שתקת במשך כלכך הרבה זמן ואת עדיין בוחרת לשתוק. את בוחרת לפחד ולתת למזדיין הזה להמשיך לחיות!" אני מטיח בה בלי רחמים, והיא הולכת אחורה בזמן שאני מתקדם אליה.

אני שונא לראות את הפחד הזה בעיניה, אני שונא לראות שאני מכאיב לה. אבל היא פאקינג צריכה לראות את התמונה המזעזעת הזאת שיצרה לעצמה במשך עשור. ולא אכפת לי להיות חסר לב כדי שתבין זאת.

"אני..לא-" היא מגמגמת, מנסה להיחלץ מהאשמות הקשות, מהאמת המרה.

"את היית ברת מזל. אני בטוח שלא רק אותך הוא אנס. מה עם כל הבנות האחרות שנגע בהן?! נכנעת לפחד, והוא המשיך לזיין כל חלק בגופן של עוד אלפי צעירות. מקומו בגיהנום" הארסיות נשלפה ממני כמו חיצים. הכעס על שאיפשרה לו להמשיך לחיות, הכעס על ששתקה ושיקרה, הכעס כי לא שיתפה אותי.

"אני שונאת אותך!" הדמעות שבעיניה לא משקרות. הן בהחלט הוציאו את כל הכאב שחשה במשך המון זמן. צביטה קטנה בליבי אמרה לי שפגעתי בה אך לא היה אכפת לי. היא הייתה צריכה להבין את הטעות שעשתה.

"את שונאת את האמת שיוצאת לי מהפה" אני מתקן אותה והיא הודפת את גופי בפעם השניה להיום.

"אתה אידיוט" היא מסתובבת וטורקת את דלת חדר האמבטיה בפרצופי, פגועה וכועסת.

אני מצטער נסיכה.. היית חייבת להבין שזה הרבה יותר מסתם סיפור קטן וחסר חשיבות.