Dangerous Love [1]

פרק 58- אוהב/ת אותך

רפאל-

מתאו מבקר את אחותו בפעם הראשונה מאז נחטפה. מאז שהפך לקאפו הקשרים בין המאפיות שלנו התחזקו. הוא לא מחבב את הנישואים שלי עם אישתו אך אנחנו פותרים את הבעיות שלנו בנינו.

את העבר שלנו אי אפשר לשכוח, התיעוב תמיד נמצא שם.

"מתאו, תענוג לראות אותך פה שוב" אני אומר ברשמיות, מחייך חיוך קטן.

מתאו מהנהן, מכחכח בגרונו "רציתי להודות לך, האחות שלי מאושרת איתך. אמנם אני לא יודע מה היא מוצאת בך, אבל כל עוד היא מאושרת אני שמח בשבילה".

ואוו.

"גם אתה לא כזה רע" אני מנסה לחלק לו מחמאה, זה נשמע מאולץ.

סילביה מגחכת "ואוו, סולחה?".

ליליאן גם היא זוקפת גבה לעברינו, אני מגחך.

"את רוצה סולחה?" מתאו שואל אותה, סילביה קופצת עליו בחיבוק "אני רוצה לדעת שאחי תומך בי עד הסוף, אתה הקאפו עכשיו".

"בסדר" הוא מסדר את בגדיו "נפתח דף חדש, מה אתה אומר?" הוא מושיט לי את ידו ללחיצה, עיניו רציניות מאוד "אחותי רוצה, אחותי מקבלת".

האהבה שלו לסילביה זה משהו מיוחד.

היא מביטה בי בציפיה, עיניה זוהרות מהתרגשות "רפאל?".

"בשבילך הכל נסיכה שלי" אני נושק לראשה, לוחץ את ידו של מתאו.

בסוף היום מתאו לוקח טיסה לשיקגו, סילביה זורקת את עצמה על הספה ונאנחת.

"מה יש?" אני שואל אותה, לפני רגע הייתה מאושרת.

"לא יודעת, הוא הולך עכשיו לתקופה ארוכה. הוא אמר לי שיש סיכוי שלא אראה אותו שנה שלמה" היא לוחשת, רואים את העצב על הפרצוף היפה שלה.

אני מתיישב לצידה, מושך אותה אליי "אם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד. מה את אומרת?" אני מציע.

הפתגם הזה כלכך שנון, צחוק נפלט מפיה.

סילביה מרימה אליי את עיניה "באמת?" שואלת בחוסר אמון.

אני מהנהן "כבר אמרתי לך, בשבילך הכל".

סילביה מניחה נשיקה על שפתיי, נשיקה רכה ומהירה "תודה, באמת".
_______________________________________

אני נכנס אל האחוזה רואה את ליליאן וסילביה מדברות ומחייכות. האישה שלי חוזרת לעצמה וזה נותן לי כוח. אני רוצה שתישאר חסינה, שתישאר חזקה.

"רפאל" הקול היפה שלה נשמע מאחוריי בזמן שאני מדבר עם עוזרת הבית שלי. אני מסיים את השיחה ופונה אליה בהרמת גבה.

"מי זאת? למה היא כאן?" היא שואלת, הסקרנות נשקפת מעיניה.

"היא עוזרת הבית. יש לה ילדים, בעלה נהרג בתאונת דרכים. לקחתי אותה תחת חסותי כדי שתרוויח כסף ותוכל לפרנס את משפחתה" אני אומר, מושך בכתפיי.

ביום ההוא שהתעצבנתי, לא איפשרתי לה לדבר עם סילביה. לא אפשרתי לה לומר את שמה. סילביה מכווצת את עיניה "אתה לא עובד עליי נכון?".

"לא".

"רפאל.. אתה.. אין לי מילים" היא לא יודעת איך להגיב לזה ואני מגחך.

"זה בסדר" אני מניף את ידי בביטול.

בסופו של יום אני לוקח אותה לדייט בשקיעה, ומסיימים בבקתת עץ רומנטית. אני לא אוהב להיות רומנטי, אבל בשבילה הכל. והחיוך שלה, שווה הכל בעיניי.

"זה מדהים רפאל" היא מתהלכת בבקתה, בוחנת את הנרות ואת הקישוטים היפים המעטרים אותה.

"הכל בשבילך, אני רוצה שתדעי שאת לא סתם אחת.. את באמת מיוחדת" היא מסמיקה למילותיי ואני מוביל אותה בידי אל המיטה.
היא פושטת את בגדיה וסט התחרה הלבן שלה מעורר בי את כל ההדחקות שלי.

"פאק" אני מסנן, משכיב אותה אחורנית ומנשק אותה בין שדיה "את מטריפה אותי..".

"רפאל, אני רוצה.. אפשר?" היא שואלת, מניחה את ידה מבעד למכנס במקום בו האיבר הקשה שלי נמצא. אני נוהם ולוקח את ידה בידי ופותח את רוכסן מכנסיי.

אנחנו מתהפכים, אני על גבי והיא מעל ברכיי, מתכופפת לאיברי הזקור. סילביה שולחת לי מבט חסר ביטחון ואני מחייך אליה "אני בטוח שהלשון שלך תעשה את זה מעולה".

סילביה מייד פועלת, מוצצת וגורמת לי לקלל בקול.

"ממזרה.. זה בהחלט טוב" אני אומר, הזרם החשמלי פועם באיברי. היא עוד לר התחילה והצורך שלי לגמור מתגבר ועולה לשיאו במהירות.

ידיה מחזיקות בבסיס איברי והיא מכניסה את הגודל העצום שלי לפיה, מוצצת כאילו הייתי סוכריה. אני גונח, אוחז בשיערה ומסרב לתת לה לקום ולשחרר.

"תני לי" אני אומר, הופך אותה חזרה כשהזין שלי נמצא בפה שלה. אני מזיין את פיה כשהיא שכובה על גבה, מהר. היא נאנקת, מידי פעם נחנקת ומזילה ריר. העיניים שלה מתגלגלות לאחור באי שליטה, בד התחרה הלבן שלה כבר הפך לשקוף.

אני לא מצליח להשתלט על הפורקן ואני שולף את איברי מפיה והוא נשפך בפעימות על שדייה.

"שיט" אני מסנן, רואה את יצירת היופי שלי מתנשפת במהירות.

"אני.." סילביה משתעלת, גרונה יבש. אני מגיש לה כוס מים והיא שותה במהירות.

"אני אוהבת אותך רפאל, מעולם לא חשבתי שאתאהב בך כלכך חזק" סילביה אומרת, מחייכת מאוזן לאוזן.

אני מחזיר לה חיוך קטן "גם אני לא חשבתי שאפול בקסמייך כלכך מהר".

האישה שלי מטורפת.
אני אוהב אותה.
רק אותה.