Dangerous Love [1]

פרק 16- ביקיני אדום

סילביה-

רפאל אמר לי להישאר בקומה למעלה יחד עם ליליאן בזמן שהוא וחבריו עורכים מפגש חברים, משתכרים. הוא לא רוצה שחבריו יניחו את העיניים עליי, על מה ששייך לו.
זה מה שאמר לי.

אני לא בובה על פאקינג חוט, רפאל.

ליליאן מגלגלת את עיניה "את צודקת, בואי נשים ביקיני ונלך לבריכה" אני אוהבת את זה, אני אוהבת את החשיבה המעוותת שלה.

אני יודעת שרפאל השמיד את כל הביקיני שהבאתי במזוודה ולכן ליליאן הציעה לי לקחת אחד משלה "קחי את האדום, הוא יראה עלייך אש".

ליליאן בחרה את הסט הלבן, היא משוגעת לגמריי?! מי הבנות המטורפות שמסוגלות לשים ביקיני לבן בפאקינג מים.

"מי נמצא שם?" אני שואלת באגביות כשאנחנו מתקדמות אל המדרגות, רוצות לדפוק לבנים מופע שלא ישכחו.

"רפאל, ברונו ועוד שלושה חברים" היא אומרת לי וחיך שטני נפרש על פניה כאילו יודעת אישית את מי היא הולכת להטריף. אנחנו לוקחות מגבת וקושרות אותה סביבנו בליפוף מהיר ויורדות במדרגות, עדיין לא חשופות מספיק.

כשאנחנו מגיעות לסוף המדרגות, אני נותנת הצצה קטנה אל הסלון שמשמאלו החלון השקוף שמשקיף אל הבריכה הגדולה וכיסאות השיזוף. רפאל וברונו יושבים זה לצד זה כשעוד שלושה בחורים יחד איתם מעשנים.

עישנתי מספר פעמים בסתר, אבי ומתאו נהגו להרחיק את זה ממני בטענה שזה רעל שמזיק לריאות. הבחור האמצעי היה שקט ונראה קר, ליליאן הביטה בו בשיעמום.

"טוב.. בואי" אני מושכת את ידה ואנחנו מתחילות בהצגה. אנחנו חולפות על פני הבנים, מצחקקות. כשאני חולפת על פני רפאל אני קורצת לו בהתגרות וגופו אוטומטית נדרך.

אני מסירה את המגבת מגופי ומפילה אותה על הרצפה חושפת את הביקיני האדום שלבשתי. חבריו מתלחששים בקול "מי זאת היפה הזאת", "יכוסיות", "מזמין אתכן למיטה שלי".

חבורת סוטים.

"תורידו את העיניים שלכם מאישתי" נוהם רפאל וקם לעברי. ליליאן שולחת מבט לברונו וזורקת את המגבת שפוגעת בחבר שלידו.

"אופס בטעות" היא אומרת בהתנצלות מזוייפת, החבר האמצעי נראה אדיש למצב אך עצבני באותה מידה.

"תירגע ג'וליאן" אומר לו ברונו, מרגיע אותו.
אז לבחור ההוא קוראים ג'וליאן?

"תירגע זו רק מגבת" ליליאן מצחקקת ולוקחת את ידי אל הבריכה. רפאל עוצר אותי בזמן שברונו חוסם את ליליאן.

"למעלה, עכשיו" רפאל לוחש לאוזני בקול קר שמרעיד את גופי.

"לא מתחשק לי" אני זורקת לאוויר וניגשת לבחורים היושבים על הספה.

"מה השם שלך" אני אומרת לבחור שיושב ליד ג'וליאן.

"שלא תעז לענות" מאיים רפאל ונראה כאחד שממש עכשיו מסוגל לרצוח. ברונו מרים את אחותו על כתפו בזמן שהיא זורקת לו איומים קשים. ג'וליאן מגחך.

הבחור שותק וליליאן צורחת את שמו. ניקולאס. רפאל נועץ בה מבט זועם.

"ואתה" אני ממשיכה מול רפאל, הנטוע במקומו במבט מצמית.

"לוקה, את יפייפיה" הוא מחמיא לי ואני שורקת בחיוך ממזרי.

ג'וליאן לא מסגיר דבר אבל נראה משועשע "כמה אומץ יש לך סילביה, כדאי שתתחילי לברוח". אני מופתעת מתגובתו. דווקא הוא היה נראה השקט מבניהם.

אני לא מספיקה לעכל את מילותיו וגופי מורם בשניה על ידי רפאל.

"פאק.. שחרר רפאל" אני נוהמת ומטיחה בו אגרופים לחזה. לוקה וניקולס נראו חרמנים עליי בטירוף.

הצלחתי לקלוט בזווית עיניי את ברונו מתעמת עם אחותו על מה שעשתה ואני מגלגלת את עיניי, לא רוצה לדעת איך רפאל יגיב.

שיט סילביה, הלך עלייך סופית.

רפאל שותק עד שמגיע לחדר, נועל את הדלת ומשאיר את שנינו זה מול זה. הוא אדום, הוא כועס, הוא עצבני לחלוטין.

"מה את חושבת שאת עושה" הוא לוחש לי בטון נמוך ומפחיד שמרעיד לי את הבטן. גם כשהוא כועס הוא סקסי בטירוף. אני בלי מגבת, רק הביקיני הקטן על גופי.

"את מנסה להטריף אותי? להוציא אותי מהכלים?" הוא נושף בזעם ועם כל צעד שהוא מתקדם אני מרגישה מעט מאוימת, רגליי מתנגשות בצד המיטה.

אני יודעת שהבד הקטן הזה לא מכסה כלום.. והוא פאקינג נראה רעב.

"אלוהים לא יסלח לי על מה שאעשה לך" הוא מצליח לצמצם את המרחק בנינו ולהקפיא את גופי בעזרת מילותיו. אגודלו מלטפת את פניי באיטיות מאיימת. אני לא מצליחה לנשום, שום צליל לא בוקע ממני. הוא כאילו לקח את כל האוויר מריאותיי.

רפאל מוריד את ראשו אל גופי, ונושך את שפתו התחתונה כלכך חזק שאני עלולה לחשוב שפצע אותה. הוא מנסה להתנגד לדחף הזה, הוא מנסה להתנגד לו כי אם לא הוא עלול לגעת בי בצורה שאני לא רוצה בה.

"איבדת כל שליטה עצמית אה?" אני מתגרה בו ומלקקת את שפתיי למרות הנורות האדומות המהבהבות במוחי.

זה לא הזמן לזה מטומטמת.

לסתו של רפאל מתקשחת והוא לוכד את ידיי ומפיל אותי על המיטה, תחתיו. הוא עומד מעליי כך שראשו מורכן לעברי וידיו מונעות מידיי לזוז.

אני רוצה שיגע בי. אני רוצה את זה.

פאק מה נסגר בך ילדה. הוא חתיכת טמבל רכושני ומגונן.

אני לא מנתקת את קשר העין שלנו, מסרבת להיכנע לו בכל תוקף.

"את לא מפרה פקודה ישירה של הקאפו" קולו הבס משגע אותי, אני מאבדת את זה. אני עוד שניה מאבדת את זה סופית.

המילים נעלמות לי ורפאל מגחך "אני יודע שאת מתה שאזיין אותך על המיטה הזאת נסיכה" הבוטות שלו מדליקה אותי "אבל זה לא יקרה, עד שתבקשי".

המציאות מכה בי. איזה חי בסרט.

"לעולם לא" אני מסננת ומדחיקה כל רצון שרציתי עד לפני רגע. רפאל רוכן לשפתיי ואני מרגישה את אפו נושף עליי.

"אנחנו עוד נראה, נסיכה".