Dangerous Love [1]

פרק 13- לברוח מפה

רפאל-

סילביה כבר שבוע מתעלמת ממני ואני יודע שזה בגלל שרצחתי מישהו חף מפשע על כך שהתחיל איתה. היא באמת חשבה שלא יהיו למעשים לה השלכות?!
היא טועה ובגדול.

אני נכנס אל החדר, מגיש לסילביה את האוכל החם שעוזרת הבית הכינה בשבילה. היא מביטה בי בשיעמום, בתיעוב ושנאה גלויים לעין "אני לא רעבה".

"תאכלי" אני דוחף את האוכל לתוך ידיה והיא משתנקת "אני לא רעבה רפאל, שחרר כבר".
אלו המילים הראשונות שהחליפה איתי מאז המקרה. לפחות היא מדברת איתי.

"אני רוצה את החופש שלי בחזרה" קולה קורע את האוויר הקר בנינו. אני מרים לעברה גבות ומגחך לנוכח מילותיה.

"מאז שאת נשואה לי חופש הבחירה שלך נלקח, נסיכה" היא לא משפילה את ראשה ורק נועצת בי מבט ארוך במיוחד, מבט עקשני ולוחמני.

"אני לא מתכוונת להישאר כאן יותר רפאל, המקום הזה לא בשבילי" היא מודיעה לי וכשבאה לקום מהמיטה אני מחזיר אותה בעזרת ידי ומרים את סנטרה. עיניה הבהירות מסתכלות עליי בכעס ואני מוזיז שיערה בלונדינית קטנה אל מאחוריי אוזנה.

"אין לך כלכך ברירה, אני לא שואל לדעתך בעניין" עיניה יוקדות אש לעברי ואני מחזיר לה בחיוך יהיר.

"שלא תעז לקטוע לי את השיגרה שלי, את המועדונים והמסיבות רפאל. אלו החיים האישיים שלי" היא מדגישה וקולה נמוך ומאיים. היא מאיימת עליי?!

ליליאן נכנסת אל החדר בביטחון, העקבים שלה מרעישים. היא מביטה בשנינו ומגלגלת את עיניה "אני מפריעה למשהו או שאני יכולה לגנוב אותך אח יקר?" היא מחליטה לומר כעבור רגע.

"קחי אותו" סילביה אומרת בחיוך "ורצוי שזה יהיה עכשיו".

אני נאנח ומביט בליליאן "את מפריעה, משהו חשוב?".

"כן".

"אני תכף חוזר סילביה, זה עוד לא נגמר" הקול שלי קשוח וקר. היא מהנהנת ביובש ואני יוצא מהחדר יחד עם ליליאן.
_______________________________________

סילביה-

כמו שאמרתי לרפאל חסר המוח הזה, אני לא מתכננת להישאר פה לעוד זמן רב. אני מכחישה כל קשר לנישואים שלנו, מכחישה כל קשר למאפיה של ניו יורק.

אני דה רוסו מהמאפיה של שיקגו ושום גבר לא ישלוט בחיי.

אני לוקחת את המזוודה שלי שלא היה לה צורך כאן מרוב כמויות הבגדים שרפאל קנה לי ואני יורדת במעלית מקווה שאף אחד מהאחים לא יחכה לי למטה.

המעלית נפתחת והקומה ריקה מאדם. תקווה קטנה צצה בי. אני יוצאת מהדלת ופוסעת לעבר השומרים שבשער. הם לא מהנהנים לעברי ולא מדברים.

"פתחו את השער" אני אומרת בטון פוקד, שוב מביטה לאחור וסורקת את האיזור.

"מצטער, הקאפו לא מאשר יציאה" פאק רפאל לך לעזאזל.

"תפתחו את השער!" אני מרימה את קולי "אני אישתו של הקאפו".

"אנחנו יודעים, אין לך אישור יציאה" האחר אומר ואני רוטנת ומקללת בלב. אם לא בכוח אז במוח, לא ככה?!

אני חולפת על פניהם כשאחד מהם מניח על מפרק ידי את ידו "את לא יוצאת". אני מצחקקת בחוסר הומור מובהק "אם לא תפתח את השער אומר לרפאל שנגעת בי, יש לי תחושה שהוא לא יאהב את הרעיון".

פרצופו של השומר משתנה במהירות לפחד ואימה, הוא משחרר את ידו ממני. אני מגחכת "נו קדימה, פתח את השער". אין לי הרבה זמן, אני בטוחה שרפאל בקרוב יגלה שאני כבר לא בחדר. הוא לוחץ על הכפתור והשער נפתח באיטיות.

"סגרו את השער!" קול מקפיץ אותי מאחוריי ומעביר בי רטט של צמרמורות, שיט.

השומר נלחץ "סלי..חה קאפו". השער עדיין לא סגור לחלוטין, אני מנצלת את הרגע מביטה מבט חטוף ברפאל שבוחן אותי ואת המזוודה שבידי ואני רצה לשער הכמעט סגור.

ידו המחוספסת עוצרת אותי מלהתקדם בשניה האחרונה ומושכת אותי לגוף קשיח מאחוריי "את לא מנסה לברוח שוב פעם" הטון שלו מסוכן, מלהיב. הלב שלי פועם במהירות ואני חוששת לסובב את ראשי. השער נסגר סופית ואיתו גם תקוותי.

"כנסי אל האחוזה, יש לי עניין קטן לפתור עם השומר הזה" הוא אומר לי ואני מנידה בראשי, יודעת שירצח אותו. השומר השני ניצב דום לא מעז להתערב.

רפאל שולף אקדח ומכוון אותו אל מצחו של השומר המפוחד. אני מסתובבת במהירות ונעמדת מול האקדח "אתה לא תרצח אותו רפאל".

"זוזי סילביה" רפאל מחייך חיוך אכזרי ומעוות שהופך לי את הבטן.

"לא" אני מתנגדת "זאת לא אשמתו שפתח לי את השער, איימתי עליו".

רפאל מעביר את עיניו הקשות אליי ומטה את ראשו מעט שמאלה "כן?!". אני בולעת את רוקי ומהנהנת.

רפאל זז כמו צייד. הוא תופס אותי במהירות ומצמיד אותי לגופו, עוצם לי את עיניי. אני מנסה לבעוט בו ולהיחלץ כדי לעזור לשומר חסר האונים שעומד מולו. אם אני לא אצא מאחיזתו הוא יהרג עכשיו.

"ששש תירגעי" קולו הרך של רפאל, קול שלא שמעתי מעולם לוחש לאוזני וגורם לגופי להרפות אוטומטית לצליל קולו. קול יריה נשמע ואני מתאפקת שלא לצרוח. אני דוממת בזמן שעיניי מכוסות, רועדת במקום.

הוא רצח אותו. רפאל רצח אותו.

"שלא תנסי לברוח שוב, נסיכה" קולו הקר של רפאל חוזר, מוליך אותי חזרה לעבר האחוזה.

"תנקה פה" זורק רפאל לאחור, אל השומר השני המבועת והשקט.

רפאל מוריד את ידו מעיניי כשאנחנו מגיעים אל החדר שלנו. אני משתלטת על הדמעות שאיימו לצאת, אני לא מעורבת בדברים כאלו. עולם המאפיה לא מתאים לי.

"עשית טעות נסיכה, ועל טעויות משלמים" הוא אומר לי ואני מתכווצת במקומי, שוב רעש היריה מהדהד באוזני.

הוא לעולם לא יתן לי לצאת מפה, אבל אני לא מתכוונת להתייאש.

הוא עקשן אבל גם אני.

1-1 ניצחון שלך רפאל, לא לעוד הרבה זמן.