Dangerous Love [1]

פרק 23- ללא חולצה

סילביה-

מאז אותו יום שלקח אותי אל השקיעה היפה אני לא מפסיקה להוציא את דמותו של רפאל מראשי. אני מנסה להוציא אותו ממוחי וגם את הפלאים שעשה לי שם למטה, ללא הצלחה.

הוא רודף אותי גם בחלומות ששם הוא מצמיד אותי לדלת או לבריכה ומזיין אותי עד שרוחי יוצאת ממני.

פאק.. אני מתחילה להשתגע.

אני פוחדת שיגלה שנאנסתי לפניו, אני פוחדת מתגובתו. אני פוחדת מהרגע שיראה שאין דם על הסדינים. אני פוחדת לספר לו. גם ההבזקים והסיוטים שלי מאלכסנדר לא מאחרים להגיע.

"ליליאן, אני צריכה להתייעץ איתך" אני מתחילה לומר לה בעוד היא משתזפת לה בהנאה, יחד עם קרם ההגנה החדש שקנתה.

"נו" היא מורידה את משקפי השמש שלה, צופה בי ואז מחזירה אותם חזרה לעיניה.

"יש לי משהו אישי שאני צריכה לספר לרפאל ואני לא יודעת איך, איך מספרים לו בלי שיכעס?" אני לוחשת לה כשאני קולטת בזווית עיני את רפאל ללא חולצה משוטט לו קרוב אלינו.

"תלוי, למה את מתכוונת?" עכשיו היא מורידה את משקפי השמש שלה בצד ומביטה בי בריכוז. אני מהססת, לא אוכל להסתיר זאת ממנו לאורך זמן.

אני בוטחת בליליאן אבל פוחדת שתגיב לזה באלימות ותצא לרצוח את אלכסנדר בעצמה.

"אני לא יודעת איך לומר לך, קודם תבטיחי שלא תכעסי" אני נותנת לה תנאי, רואה איך עיניה מצטמצמות "אני לא יכולה להבטיח דבר כזה סיל, מה אם קרה לך באמת משהו חמור?".

אני נאנחת "אני צריכה שתבטיחי לי שזה בנינו". היא מבטיחה לי ומקשיבה לי בלי לדבר. מידי פעם מבטה הופך לרצחני ואני ממהרת לומר לה שהכל בסדר.

"את רצינית איתי?! הבנאדם עוד בחיים?" קולה קר והכעס נודף ממנה בלחישה.

אני מהנהנת "כן.. ואני לא רוצה לספר לרפאל" אני מחזירה לה ולא שמה לב שרפאל ממש מאחורי.

"לספר לי מה" ידיו של רפאל בתוך כיסיו, ועיניו לא יורדות מפניי.

פאק. פאק.

המילים שלי מאבדות את עצמן ואני מוצאת את עצמי מגמגמת לו.

"לספר לי מה, דברי ברור נסיכה" רפאל חוזר על עצמו, טון קולו נשאר מתון אך חזק. אני נעמדת ממצב הישיבה שבו הייתי ומתחננת בעיני לליליאן שתגאל אותי מהמצב.

ליליאן עדיין הייתה נראית מזועזעת ממה שסיפרתי לה. היא לא האמינה שאלכסנדר עדיין חי ונושם. היא לא האמינה לזה שאנס אותי במשך פאקינג שלוש שנים, שאני כבר ממזמן לא בתולה ואף אחד לא יודע על זה.

לפתע, ליליאן מתחילה לצחקק ומרימה את ידה בביטול "שהיא רוצה לבקש ממך ביקור קטן בבית משפחתה, תירגע".