Dangerous Love [1]

פרק 44- להילחם

רפאל-

יריה, שקט.
ויקטור נופל ארצה, מת.

סילביה על הרצפה, סביבה דם. על בגדיה כתמי דם. ועורה.. פאק. היא חיוורת, שפתיה כמעט כחולות לגמריי.

"סילביה!" אני ממהר לגופה הקטן, מנער אותה ומרים אותה לחיקי.

"פאק, היא חיה?" ברונו מתנשף, ליליאן יורה כדור שפוגע בחייל הנוסף שמנסה לפגוע בי.

"אין זמן, היא גוססת ומאבדת הרבה דם!" אני צורח, רץ יחד איתה ועובר את כל גופות החיילים שריססתי בדרך.

שום דבר מזה לא יספק אותי אם היא לא תתעורר. אחיי אחרי, רצים יחד איתי אל המטוס הפרטי ששם הרופא שלי ממתין לי מוכן.

"תציל אותה, מייקל" אני לא בשליטה "תעשה הכל כדי להציל אותה!".

והוא מתחיל, החייאות, מכות חשמל.

"תתעוררי, נסיכה. אני לא יכול לאבד אותך עכשיו" הפעם הראשונה שאני כמעט מתחנן לה.

אחרי שעות, שעות של אי ודאות. לילות בלי שינה. לילות בהם אני בוהה בפניה היפות והחיוורות. כבר הספקנו להגיע לניו יורק, לאחוזה.

היא התעוררה, כך בישר לי מייקל. הוא הרופא הטוב ביותר, המומחה ביותר. החדשות הרעות שסיפר לי זה שהיא לא מוכנה כרגע לראות אף אחד. מצבה הנפשי לא טוב כרגע, היא עברה טראומה רצינית.

הוא אמר לי שכמות המים בדם שלה הייתה קטנה מאוד, הבני זונות לא נתנו לה לשתות. הוא אמר לי שמערכותיה כמעט וקרסו לגמריי, אם הייתי מאחר בדקה כנראה שלא הייתה בין החיים. הוא אמר לי שמצבה די יציב, אבל יכול להתהפך בכל רגע.

מייקל נתן לה עירוי נוזלים, חיבר אותה למכונת הנשמה וחיטא את כל פצעיה ותפר אותם. פאק, הגוף שלה מפורק ואני בטוח שהנפש שלה יותר.

"אני חייב לראות אותה" אני אומר בקול סמכותי, לא מוכן לשמוע לא למרות הבקשה שלה.

"סילביה הבהירה לי שהיא לא מעוניינת בסביבתו של אף אחד כרגע, מצטער" מייקל רציני "עוד יום- יומיים אני בטוח שתשנה את דעתה, אבל עד שלא תרגיש יציבה לא יהיו ביקורים".

אני נאנח, מקבל את דבריו. ליליאן וברונו גם הם מתייצבים לצידי, מתיישבים על הספה. ג'וליאן דופק על הדלת ונכנס.

"שמעתי בחדשות, הבחורה שלך לא במצב טוב. איך היא?" ג'וליאן גם הוא מצטרף אלינו, בוחן את פניי.

"מתאוששת" ברונו מגיב במקומי והוא מהנהן וסותם.

ליליאן מזעיפה פנים לנוכחותו של ג'וליאן אבל לא מדברת.

"באתי לפה לעדכן אותך בדבר חשוב" ג'וליאן פונה אליי ואני מרכז את מבטי בו, מבין.

"למשרד" אני אומר, ברונו אחריי וליליאן מגלגלת את עיניה "תהנו בשלישיה".