Dangerous Love [1]

פרק 46- משחק הכוסות

סילביה-

גופי מתאושש מיום ליום אך אני קורסת מבפנים. אני מסרבת לדבר עם ראפל על מה שעברתי שם, אני מסרבת לשתף. אני יודעת שברגע שאתחיל לדבר על זה, לא אוכל לעצור את הדמעות.

ולא. אני לא מוכנה לבכות.

מה שעברתי שם זה היה עינוי אכזרי ומדויק בשבילי. הם עשו זאת בהדרגה, בחוכמה ובאכזריות. שחטו את הנפש שלי, את הגוף שלי.

"סילביה" קול מעיר אותי מהצד ואני חוזרת למציאות "היד שלך רועדת, הכל טוב?" ברונו מתיישב לצידי ושולף את הכוס מידי, מניח אותה על השולחן וממקד בי את מבטו.

"אה כן.. סליחה לא שמתי לב" אני מתנצלת בחיוך קטן, מראה לו שהכל בסדר. מאז החטיפה.. שום דבר בי לא בסדר.

הרבה לילות ללא שינה ורפאל מרגיש זאת. הרבה לילות שאני מקיאה והרבה בקרים שאני לא אוכלת. כשאני אוכלת, לרוב אני מקיאה באיזה אסלה.

"תאכלי, הכנתי לך את הפנקייקים האהובים עלייך" ברונו דואג לי ומשלים את מקומו של רפאל כשהוא יוצא לעסקים ופגישות חשובות.

אני מנידה בראשי "אחר כך, אני שבעה. תודה".
אני לא מסוגלת לאכול אחרי תקופה ארוכה ללא אוכל, זה לא מתעכל לי בבטן.

"רפאל אמר לי לדאוג שתאכלי, את רזית מאוד" אני מגלגלת את עיניי לטענתו ויודעת שהוא צודק. רזיתי, כי הרעיבו אותי עד שלא אהיה מסוגלת לאכול עוד.

"אין לי חשק כרגע" אני אומרת לבסוף, מגרדת במצחי. מייקל אמר לי שמצבי טוב, הוא שיחרר אותי חזרה לשיגרה אך הוא אמר לי שאני צריכה להתחזק, לאכול ולשתות. בלי אלכוהול.

פאק.. בלי מסיבות.. בלי שתיה.

"סילי, קחי" ברונו מושיט לי פנקייק אחד מהצלחת, הם נראים טוב. אני לא מתנגדת ולוקחת ביס קטן ועוד אחד. אני גומרת שני פנקייקים ומרגישה מלאה.

"זה מספיק" אני קובעת, מרימה את ידי כשמושיט לי עוד פנקייק "אני לא יכולה לראות עוד אוכל".

"לקחת את התרופה שמייקל נתן לך?" הוא שואל כעבור רגע, מתייאש מלהכריח אותי לאכול עוד.

אני מנידה בראשי. הטעם של התרופה נורא ואני לא יודעת לשתות כדורים. איך אנשים מסוגלים לזה?! להכניס דבר כזה עצום לפה שלהם.. הם לא מפחדים להיחנק?

"הגברת עושה בעיות?" אני שומעת את קולו של רפאל הנכנס בדלת ונוכחותו מורגשת בכל גופי. אני נדרכת אוטומטית, משתדלת כמה שפחות לבחון את פניו היפות והמסוכנות.

"הגברת לא שתתה את התרופה שהרופא רשם לה" ברונו מפליל אותי ואני נועצת בו מבט, נאנחת כשמרגישה את עיניו של רפאל מטיילות על פניי וממוקדות בי בכעס.

"התרופה שלך היא לשעות מסויימות, עדיין לא שתית אותה?" פאק. הוא כועס.

אני לא מגיבה, מושכת בכתפיי.
יש לתרופה טעם של גועל.

"תן לי אותה ברונו, את הסירופ" ברונו קם ומגיש לו את התרופה שעל השיש. רפאל מביט בי ותוך כדי מוזג לכוס קטנה את כמות התרופה הנחוצה.

אני מנענעת בראשי "אין מצב, אני לא שותה את הדבר הדוחה הזה" אני מתעקשת, מסרבת בתוקף.

"נסיכה, זה לא משחק. זה הפאקינג חיים שלך, אז את הולכת לשתות את התרופה כמו פאקינג ילדה טובה" הוא רציני לגמריי.

אני נאנחת, מובסת "מה אתה מציע?".

"לשחק משחק" הוא אומר בפשטות ואני פולטת גיחוך.

"תצחקי תצחקי אבל זה עובד" ברונו מתערב ורפאל הולך רגע וחוזר עם מטפחת לכיסויי עיניים. אני מבולבלת לחלוטין.

"מה?" אני שואלת כשרפאל קושר את המטפחת סביב ראשי, מכסה את עיניי.

"יש לי פה ארבעה כוסות, באחת מהן הסירופ שאותו את צריכה לשתות" אני מקשיבה לדבריו והוא ממשיך "בכל פעם אני ארים לך כוס אחרת לשתות, את שותה. כשאתן לך את התרופה, את בולעת במהירות בלי להתווכח".

אני באה למחות אך רפאל קוטע אותי "אם תשתי הכל, אני מבטיח לענג אותך כמו שאת אוהבת. אם לא," אני מרגישה את נשימתו על אוזני "לא יהיה שום סקס, חודש".

פאק. הלב שלי מאיץ לדיבורו.
הוא לא יכול לומר דבר כזה.
המגע שלו זה מה שמרגיע אותי, זה מה שמסיח את דעתי. הוא לא יכול למנוע זאת ממני.

"אתה אכזרי" אני נושכת את שפתי התחתונה, הוא עושה לי את זה. פאק. השתגעתי סופית.

"רפאל, אתה לא הוגן. שינית את הכללים, מסכנה הבחורה" ברונו מצחקק מהצד, שיט שכחתי שהוא מאזין לנו. שכחתי שהוא יכול לראות את חזי עולה ויורד בקצב מסחרר.
נדפקתי.

אני שומעת את רפאל לוחש לו משהו וברונו מתקן את עצמו "אבל, אם זה יגרום לך לשתות את התרופה אני בעד".

צבוע.

"מתחילים" רפאל אומר, מרים את גופי מהכיסא ומניח אותי על השיש כשראשי שעון על אחת הארונות. הוא חכם וחתיכת מניאק רציני.

"פתחי את הפה" רפאל מניח לשפתיי את הכוס הראשונה ואני עושה כדבריו. הנוזל מחליק בגרוני והוא מתקתק ומעט חמצמץ. זה טעים.. זה.. משקה מוגז.

"משקה מוגז?" אני שואלת, מרגישה את ידו של רפאל על ירכי ואת ריחו אופף אותי מכל כיוון כשהכוס השניה מוגשת לי.

"זו התרופה?" אני שואלת, רפאל לא עונה לשאלתי ובמקום זאת אומר לי.

"תשתי".