Dangerous Love [1]

פרק 26- אמת או שקר

סילביה-

"אני אסתדר לבד" אני אומרת לרפאל בביטחון, הפעם אני לא אסבול את הנוכחות של אלכסנדר. אני אסיים את כל שנות הסבל שגרם לי ואם יש צורך, אתעמת איתו כי זה פאקינג נמאס לי.

הוא לא יוכל לפגוע באחי יותר, אבי שם איתו. אלכסנדר מודע לסכנה הזאת ולכן רצה לקחת אותי לחדר המחשבים בתירוץ לכך. אני בהחלט טובה בתחום המחשבים אך הוא לגמריי משקר.

אנחנו נכנסים אל החדר, אלכסנדר אחריי נועל את הדלת. אני מביטה בחדר המוכר, במחשבים הניצבים על כל השולחנות. החדר ריק מאדם, הם בהפסקה. המקום המושלם בשבילו לאיים עליי, להפחיד אותי.

אך הפעם זה לא עומד לקרות.

"יפיופה" אלכסנדר מביט בי ובעיניו החשד והחרמנות שלו "אני יודע שאת פוחדת ממני ואני רק רוצה לוודא חשד קטן שיש לי".

הקול הארסי שלו, הקול הזה שעושה לי חלחלה.

"לך תזדיין אלכסנדר, אני כבר לא ילדה בת שתיים עשרה" אני מחזירה לו באותו קול ארסי.

"חס וחלילה, אני לא מזלזל בך" חיוך נמרח על פניו המכוערות "את גם הרבה יותר סקסית מגיל שתיים עשרה".

אני בולעת גוש בגרוני וממשיכה לנעוץ בו את עיניי, גם כשהוא מתקרב אליי ונעמד ממש מולי. אני לא נרתעת. אני מסרבת להירתע ממנו יותר.

"אני חושב שאת יודעת טוב מאוד למה לקחתי אותך לכאן" הוא מתחיל ללחוש לי וחיוכו השטני מעצבן אותי.

"אני חושד שהספקת לספר למישהי על מעשינו" הוא אומר וגורם לי לכווץ את גבותיי בבילבול "מה?".

"ליליאן" הוא מציין את שמה ואני מרגישה בהחלט מאויימת ולא רק מקרבתו הפיזית אליי.

"אני צריך להזכיר לך מה אעשה לאנשים שאת אוהבת?!" אני צמודה אל השולחן, אלכסנדר מתנשא מעליי בחיוך כלכך אכזרי ורע.

תמות חתיכת שמוק. נשבר לי כבר עשור.
עשר שנים הסוד הזה מכביד עליי ונמאס לי.
זה נגמר עכשיו.

"תקשיב אלכסנדר, נמאס לי מזיוני השכל שלך" אני פולטת בזעם ומנסה לכבוש את הצחוק ההיסטרי שרוצה לפרוץ ממני "אתה עכשיו הולך לאבי ומבקש להתפטר ואני אחוס על חייך. אלא אם כן אתה מעדיף למות בגיל צעיר במרתף החשוך והמוכר שלנו, אתה תחליט".

נמאס לי מהבן זונה הזה.

צחוק קטן בוקע משפתיו הדקות "את מצחיקה אותי יפיופה" ואז קולו משתנה למשהו אפל והרבה.

"אני צריך להזכיר לך איך זה להיות ילדה טובה תחתיי?" קולו נמוך ואפל, אני רועדת אך משתדלת שלא להיכנע לפחד שהוא מנסה להשליט בי.

"אני צריך לזיין אותך עכשיו כדי להשתיק את הפה הקטן והחצוף שלך?!" עכשיו אלכסנדר לוחץ את ידיו על גרוני, דופק את ראשי פעם אחת על השולחן וחונק אותי באכזריות.

זה כאב.

"את לא תפתחי את הפה שלך, האם אני מובן?" הוא שואל בקרירות, אני כבר מכחילה ומנסה להכניס אוויר לריאותי הזועקות. אני לא מצליחה לדבר, להגיב לדבריו.

"כ..כן" אני משתעלת, דמעות עולות אל עיניי. החוסר אונים משתלט עליי שוב. אלכסנדר רצחני, המבט שלו קטלני ומסוכן.

ואז דפיקות חזקות בדלת גורמות לו לשחרר את גרוני הצורב. אני משתעלת ומחזירה לעצמי את כמות האוויר הנדרשת. אלכסנדר שולח לי מבט מצמית "שלא תעזי לדבר, אחרת אהרוג את אביך בשנתו יחד עם אחיך ואהפוך לקאפו החדש של שיקגו" הוא מלקק את שפתו התחתונה "ואז, אני אצוד אותך עד שתהיי שלי, לנצח".

אני מבועתת. הדלת נופלת בקול חזק על הרצפה, גורמת לי לפלוט צרחה. רפאל וליליאן בפתח, שניה לאחר מכן גם ברונו.

ליליאן סיפרה לו?

רפאל לא עוזב את פניי, ליליאן מביטה בי בצער "הייתי חייבת סיל, סלחי לי".

אלכסנדר מתחיל לשחק את המשחק "אני לא מבין... למה התפרצתם ככה?".

בדיוק שניה לאחר מכן הוא מוצמד אל הקיר בחבטה רועשת על ידי רפאל שמחזיק בצווארון חולצתו "אולי אתה תגיד לנו יבן זונה" השאגה שלו הקפיאה את החדר.

אלכסנדר מתפתל "מ..ה עשיתי?" הוא מנסה להתחמק.

אבי מגיע כשהעניינים מתלהטים "מה קורה כאן!" הוא דורש לדעת ושניה אחרי מתאו גם הוא מתפרץ אל החדר "מה קרה לדלת לעזאזל?"

שניהם שולחים מבט לרפאל המהדק את אלכסנדר אל הקיר.

"האם נגעת אי פעם באישתי? האם אנסת אותה כשהייתה רק ילדה קטנה?!" רפאל צורח עליו, מאבד כל פיסת שליטה שהייתה לו. רגליי רועדות, ליליאן נעמדת לצידי "זה הסוף של הממזר הזה".

נשמע שכולם מופתעים מדבריו של רפאל. מתאו שולח לי מבט מבולבל וחשדני. אבי לא מסיר את עיניו מאלכסנדר שמתחיל לגמגם.

"זה נכון מה שאני שומע?" אבי שואל בטון קשה, רוצה לדעת אם מה ששמע בהחלט אמיתי.

הלב שלי דופק וידיי מתחילות להזיע. איזו תשובה אפשר לתת לזה. המצב לא יכול להתדרדר יותר מזה. אם אלכסנדר יודה באמת זה יסתיים אך אני יודעת שהוא יכריח אותי לדבר וכשזה יקרה, אני לא אדע מה לענות.

"האם אנסת את ביתי אלכסנדר!" הקאפו שלי, אבי מכווץ את ידיו לאגרופים "תענה בלי לגמגם".

רפאל זורק את אלכסנדר על הרצפה ושולח לו אגרופים חזקים אל הפרצוף שלו, שכבר מדמם.

"לא!" הוא צועק, ושוב מקבל אגרוף לפנים ובעיטה חזקה מליליאן היישר לבטן "אל תשקר, סילביה סיפרה לי הכל".

פה נחשפתי סופית. אי אפשר להתחמק יותר. הכל עומד להיחשף.

"את טועה ליליאן, מעולם לא נגעתי בסילביה" אלכסנדר ממשיך להכחיש בצורה כלכך פאקינג משכנעת שאבי מצווה על רפאל לעצור.

רפאל לא פאקינג נרגע, כאילו השתלט עליו איזה שד. מתאו מנסה לעצור את האלימות אך ברונו עוצר אותו "לא מתאו, אל תכריח אותי לפגוע בך".

ואז.. השאלה הזאת מופנית אליי.

"תגידי להם סילביה, תגידי להם את האמת" אלכסנדר מאיים עליי בעיניו השחורות ואני מרגישה שכל העיניים שבחדר ננעצות בי, מחכות לתשובה שלי.