Dangerous Love [1]

פרק 18- עינויים

רפאל-

היא לא במיטה. סילביה נעלמה. אני רץ לחדר של ברונו "קום, סילביה נעלמה".

ואז צעקה מפלחת את האוויר וליבי מחסיר פעימה.

'רפאל!".

פאק.

"קח את התחת שלך וזוז כבר" אני נוהם לברונו, ליליאן מתעוררת בבהלה "מה קרה".

"חוטפים את סילביה" אנחנו רצים באקדחים שלופים ללמטה, רואים את המזדיין היפני נאבק להכניס אותה אל הרכב. היא לא עושה לו חיים קלים, היא נאבקת עד השניה האחרונה.

אני יורה כדור שפוגע בדיוק ליד ראשו "תעצור" אני פוקד. לא יכולתי לפגוע בו, אחרת הייתי מסתכן בפגיעה גם בה. הבחור מסתובב אליי כשסילביה שוכבת בזרועותיו, דוממת. דם נוזל מצווארה.

אתה כלכך הולך להצטער על זה.

"עזוב אותה או שתמות בעינויים" ברונו נועץ בבחור מבט קשה. ליליאן מהנהנת "עכשיו!".

"אני לא חושב" הבחור מצחקק ומעביר את ידו על לחיה בעדינות מבחילה. אני רוצה אותו חי, שימות בעינויים ואחרי תחקיר ארוך.

הזעם שלי, הצורך לגונן עליה זורם בי ובשניה אחת אני יורק את הכדור שפוגע ברגלו, ומפיל אותו ארצה. ליליאן וברונו מכניעים את הבחור בזמן שאני מרים את סילביה הדוממת מהרצפה.

היא כמעט נחטפה. האישה שלי כמעט נחטפה בידי יפנים מזויינים.

"לתוך תא העינויים" אני אומר בקור, אף אחד לא נוגע בשיערה מראשה של אישיתי. אף פאקינג אחד.

"אתה כלכך תשלם על זה, חתיכת מזדיין" נוהם ברונו ומכה בצווארו עם אקדחו והבחור מאבד הכרה.

ליליאן מהנהנת לי "קח את סילביה לחדר, אנחנו נתחיל לטפל בו".

אני מניח את סילביה על המיטה הגדולה, מכסה אותה בשמיכה גדולה ומביט בפרצופה השליו, כאילו לפני רגע לא ניסו לחטוף אותה.

אני לוקח בד עם אלכוהול ומנצל זאת שהיא ישנה כדי שלא תחוש בכאב. אני מנקה את הדימום ומחטא אותו בזהירות. היא דוממת, ואני מקווה שתתעורר בקרוב.

המרתף כולו חשוך, אור קטן בתא העינויים נותן לי הצצה לגופו של המזדיין הקשור בעזרת שלשלאות מהתקרה. שתי אצבעותיו קטועות, ובידיו נעוצות כמה מסמרים. אני מחייך בסיפוק. ברונו מעביר לי את השוט ואני מחייך את חיוכי המעוות.

"מי שלח אותך" אני לוחש בצורה מסוכנת "תענה לי!" אני מצליף בו עם השוט בגבו בפעם הראשונה כשהוא לא מגיב. אני מצליף בו שוב ושוב, שובל של דם יורד בגבו.

ליליאן מרימה את סנטרו של האיש ושולחת לו פאקינג אגרוף לפרצוף "אף אחד לא פוגע בחברה שלי, תישרף בגהינום".