בחיים לא חשבתי שאתקרב לגברי מאפיה.
הם תמיד עוררו בי פחד, איימה.
הקור רוח שלהם והאדישות החודרת, מאוד מלחיצים אותי.
אבל אני יודעת שאין לי ברירה אלא להיות איתו.
גם כשהפחד שבי מתגבר יותר ויותר, אבי ממשיך לעמוד במילותיו.
וכשאבי החורג רוצה שאתחתן אם גבר...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני לא מאמינה שהיום הם עוזבים, הם תמיד היו נמצאים כאן ופתאום הם כבר יהיו כל אחד בביתו. אני יודעת שאני אתגעגע, אתגעגע לרבים של שאנל וכריסטיאן, למייקל צופה באנריקה בחיוך, לאדריאנה ואנריקה, לכל מי שגר כאן איתנו. אני כרגע עם שאנל, אדריאנה ואנריקה. אנחנו מדברות על הכל, במיוחד על הימים שלא נהיה אחת עם השנייה. שאנל לא מפסיקה לדבר על כריסטיאן וכמה שהוא ׳מעצבן׳, אני יודעת שהיא רוצה אותו, אולי מבחוץ היא מראה כמה היא לא סובלת אותו, אבל בתוך תוכה היא רוצה אותו, אני יודעת שהיא תגיד משהו אחר, אבל אני רואה את המבטים בינהם וזה ממש חמוד, הם חושבים שהם לא מרגישים שום דבר אחד לשני, למרות ששניהם רוצים את זה. "טוב, אני ממש רעבה אולי כדאי שנלך לאכול?" שאלה אנריקה בחיוך ואדריאנה הנהנה "אני לא ממש רעבה, אני אלך לחדר." שאנל שישבה לידי אמרה "אני גם אלך לחדר." עניתי ושאנל כבר הייתה מחוץ לדלת. "טוב אז כדאי שנלך." אני אדריאנה ואנריקה עזבנו את הסלון, הן הלכו לכיוון המטבח, ואני הולכת לחדרי. אני עוברת ליד באגף האורחים באחוזה, הוא קרוב לאגף שלי ושל לוקאס. הלכתי לכיוון הרעשים וראיתי דלת פתוחה. "אז היום אתה עוזב?" שאנל אמרה כשעמדה בפתח הדלת כשכריסטיאן למולה, נבהלתי והתחבאתי מאחורי הדלת החצי פתוחה "אני יודע שתתגעגעי." חיוך קל עלה על פניו, אני מרגישה חטטנית אבל הסקרנות לא עוזבת אותי וּגורמת לי להישאר. "היית רוצה." אמרה בחדות והוא חייך חיוך קל "אז שאנל דה מורו," הוא התקרב אליה והניח את ידו על סנטרה "אני מאוד אתגעגע." אמר וחיוך קטן עלה על פני, ידעתי "שנינו יודעים שזה לא נכון, כריסטיאןקוסלו." הניחה את ידה על גופו וחיוך קטן הציף את פניו, אך היא דחפה אותו ממנה ויצאה מהחדר בחיוך "נתראה בסיוטים הכי טובים שלי, שאנל דה מורו." "אמילי?" שאנל ראתה אותי בפתח הדלת "מה.. מה את עושה כאן?" שאלה "עברתי באגף הזה כשהייתי בדרך לאגף שלי ושל לוקאס, אבל היו פה קצת רעשים." הבטתי על הדלת הסגורה של כריסטיאן, פניה האדימו "טוב, אני והוא לא מרגישים כלום, זה-" "שניכם מרגישים, קצת קשה לכם להודות." אני ושאנל המשכנו ללכת לכיוון האגפים שלנו "זה לא נכון, אנחנו לא סובלים אחד את השניה, זה כבר ידוע." חייכה והלכה לכיוון השני "נתראה בשדה התעופה." צעקה וחייכתי לעברה.
***
הגענו לשדה התעופה, הרגשתי התרגשות וגם קצת עצבות, אדריאנה ואני הלכנו לעשות קניות לבנתיים עד שהטיסה תגיע. שאנל ישבה וצפתה באנריקה ומייקל יושבים ביחד לאכול. אנריקה לא ממש מוצאת את עצמה איתו, היא נראת עבודה. ומייקל לעומתה רודף אחריה דואג להזכיר לה שהיא שלו, אני יודעת שבליבה היא לא רוצה אותו אני מרגישה את זה. מייקל צעיר ממנה בשנה, והיא תמיד הזכירה לנו שהיא אוהבת גברים שמבוגרים ממנה, מייקל לא ממש האחד שמתאים לה. חבל על המאמץ של מייקל, רואים שהוא משקיע בה דואג לה, אבל אני לא חושבת שזה ילך, מהצד שלה לפחות. מייקל באמת נראה טוב, אפילו טוב מאוד, לא כמו לוקאס שלי, אבל הוא באמת מושך לעין. אבל הוא פשוט לא הסגנון של אנריקה. "טיסה שתיים שלוש אחד, להגיע לכיוון המטוס." זאת הטיסה שלהם. המאפיה האיטלקית והמאפיה הספרדית התקדמו לעברנו "היה לנו את התענוג להיות לצידכם, בהצלחה." כריסטיאן לחץ את ידו ללוקאס ליאם ובראד וככה כולם עשו אחריו. כריסטיאן עמד ליד שאנל ואני שוב מצאתי את עצמי מצוטטת. "אז זהו?" שאלה "אני בטוח שעוד נתראה." אמר "בסיוטים?" שאלה והוא חייך "בסיוטים הכי טובים שלי." היא חיבקה את גופו השרירי והוא פורע את שיערה. היא חייכה והוא הלך לדרכו. ידעתי שהם רוצים אחד את השניה, וזה עוד יקרה.
***
הבטנו במטוס שלהם ממריא. לוקאס תפס בכתפיי ומשך אותי אליו "בקרוב גם אנחנו נהיה על המטוס, אני מבטיח." נישק את ראשי והסתובבתי ישירות אליו, לנשק על שפתיו. "אני אוהבת אותך לוקאס דה מורו." חיוכו. הסתובבתי אך הוא לא נתן לי ללכת והוא משך אותי אליו ותפס בפניי "כשאני אומר בקרוב, אני מתכוון לעכשיו." הוא הוציא את הכרטיס טיסה והדרכון. "אני לא מאמינה." חיוך עלה על שפתיי ונישקתי אותו בחוזקה "אני אוהבת אותך כל כך לוקאס." הוא חייך אליי ומשך אותי אל חיכו. "אני לא מאמינה שגם אתם עוזבים אותי." אמרה שאנל וחיבקה אותנו "אל תדאגי זה רק לחודש, ובכל מקרה יש לך אותנו אמר ליאם ומשך אותה אליו. גיחוך נפלט מפי, ושאנל גלגלה את עיניה, ליאם ובראד קשים מאוד איתה, בקושי נותנים לה לצאת מהבית. גם לוקאס לא היה נותן, אבל היה לה אותי, עכשיו היא תצטרך להציק להם. "תלכו, אנחנו נשמור על הקטנה." אמר בראד ולוקאס חייך "סומכים עליכם." אמרתי בחיוך רחב. שאנל חיבקה אותי שוב "עוד חודש, אני ואת הולכת לדבר על כל מה שעשית תאילנד." ליאם התקרב אליי בחיוך ולחץ את הידי "להתראות לגיסה האהובה עליי." אמר בחיוך "הגיסה היחידה שלך." גיחכתי "ובגלל זה את האהובה עליי." הוא קרץ ליומיד אחריו בראד היגע "שלום בראד." חייכתי לעברו והוא ציחקק "תשמרי לנו עליו, שלא יעשה שטויות." אמר בגיחוך "אל תדאג אני אשמור עליו." חייכתי לעברו והוא גיחך "נתראה בעוד חודש." צעקה שאנל "להתראות!" חייכתי לעברם. אני כל כך מאושרת, אני כל כך אוהבת אותו עד שקשה לי לנשום. אני יודעת שילמתי על בית טוב כשהילדים שלי רצים לנו בין הרגלים, אבל עכשיו אני פשוט יודעת שלוקאס הוא האחד. האחד והיחיד.
