הבטתי בו,הוא היה רטוב ותשוש.
הרגע הטוב ביותר להרוג אותו והתכוונתי להאריך את הרגע הזה.
"אתה הכאבת לו" אמרתי עם החנית ביד שלי מופנת למטה ,מטפטפת מים ,מוכנה להרוג.
"אני רוצה לחזור הביתה אם לא הבנת את זה" הוא קם על רגליו מתנדנד.
"הדבר הראשון שליאו אמר לי שנבחרנו לזירה זה שהוא לא רוצה לאבד את אנושיותו. איבדת אותה" הבטתי בו במבט כועס,הוא גזל ממני את ליאו ואני הולכת לגזול את חיו.
"את לא פוגעת בי פלאונדר" עכשיו הוא התייצב "נשאר לי עוד מיועד אחד להרוג וזה דגיג קטן ומפוחד ניראה לך שדיבורים יעצרו אותי?" הוא צחק
"הדגיג המפוחד הזה נעלם ברגע שהרגת את חבר שלי,תכיר את מלודי האכזרית!" התקדמתי לעברו עם החנית ,הוא הניף את יד שמאל שלו כי ימין הייתה מושבתת וגם אני צלעתי אבל לא נתתי לרגל להפריע לי מלהגיע לניצחון.
הוא שלף פיגיון מהחגורה, שלא שמתי בל אליו קודם וחסם את המכה.
המשכתי להכות עם החנית והוא מגן עם הפגיון.
הרגל שלי כאבה כל כך אבל ידעתי שאני חייבת לתת את כל כולי,למען ליאו.
"את יודעת למה קוראים לך פלאונדר ,פלאונדר?" האו אמר בין מכה למכה
"מה דעתך לספר לי"
"כי ביום שיצאת בתחפושת הדג שלך נראת כל כך טיפשית כמו הדג הטיפש והמפוחד של בת הים הקטנה,אבל את הרי מכירה את הסיפור נכון ? את מחוז 4 זו האגדה שלכם"
המשכתי להכות אותו במרץ,מידי פעם הצלחתי להשחיל מכה אבל זה רק היה פצע שיטחי.
"והרגע בו בכית לחייך באותו יום בשיח" הוא המשיך " זה כבר מיצא את השם עצמו,כולם צוחקים עלייך אין לך למה לחזור"
"יש לי מספיק סיבות לחזור" אני אומרת מתנשפת "
"את לא אחת מאיתנו" הוא אומר בחיוך,כאילו האו בכלל לא מתעייף מהמכות "את לא עשויה מחומר של מנצחים"
תקעתי את החנית בצד הבטן שלו
"אחח!" הוא צרח ומעד לאחור
התנשמתי,הרגל שלי לא מועילה לי שהיא ככה .
התקדמתי לעברו שוב אבל הוא שלף את הפגיון ופגע לי בכתף. ידי התמלאה דם אבל זה אל עצר אותי מלהמשיך.
הוא חסם אותי עם הפגיון וחתך אותי בבטן,הרגשתי ריקנות וחשבתיש אני עומדת להתמוטט
"זה לא הסוף" לחשתי לעצמי.
אחזתי עם יד אחת על החתך בבטן וחסמתי את הדימום. גם האו בחן את את הפציעה שלו וזהיתי את ההזדמנות.
הושטתי את ידי לגבי
שלפתי את אחד החצים ומתחתי "לעצמום עין אחת" אמרתי לעצמי וירתי את החץ
החץ נורה היישר אל תוך ליבו.
הוא השמיע קול אנקה והתמוטט על הרצפה.
התקרבתי אליו והבטתי בו מתפתל מכאב "זה לא מגיע לך,אבל אני אקל עלייך. למען ליאו" הבטתי בעיניו המצומצמות ,הכנסתי עמוק יותר את החץ וזה שבר אותו.
פיטר החל לפרפר ולחרחר עד לרגע בו נשמעה הירייה
"זה על הכאב שגרמת לליאו" אמרתי וניגבתי את פי,מבלי לשים לב מרחתי על כולו דם.
טעם ברזלי ונוראי היה לדם
אני נשבעת שראיתי את ליאו לשבריר שניייה מביט בי ומחייך.."זה בטח הסוף" חשבתי לעצמי .
"אני באה ליאו" לחשתי ,הבטן שלי נטפה דם והתעלפתי.
YOU ARE READING
משחקי הרעב ה48: סיפורה של מלודי
Fanfictionמלודי בטוחה בעצמה שלא תיבחר,למרות שאביה היה פעם במשחקים היא יודעת שהוא יגן עלייה מלחזור לשם. אבל התוכניות אף פעם לא נשארות כמו שהן. בסיפור בו מתערבבים רגשות שלא הרגישה אף פעם,מלודי מנסה לעשות את הטוב ביותר ולהיאר נאמנה לליאו ולקן חבריה הטובים,אבל מה...
