פרק 17:
"למלמל" ככה הוא התחיל
"זה הרגע שממנו פחדנו תמיד,הרגע שבגללו התחלנו את המסורות של האגם ,הרגע שתמיד הגיע אלי בסיוטים הרגע שבו נבחרת.
תמיד היית כל כך בטוחה בעצמך ובאביך שלא תיבחרי , אני אהבתי את זה בך-האופטימיות שלך ששום דבר רע לא יכל לקרות לשלושתנו לי לך לליאו.
אבל הגרוע מכל קרה ואת נבחרת,ואני נבחרתי ...אני רק רוצה לומר לך שלא רציתי שליאו יחליף אותי אבל אותו רגע היה כל כך מבהיל בשבילי שלא היה לי מה לומר או אומץ לומר שאני לא רוצה שיתנדבו במקומי,לכן החלטתי לתת לך את השרשרת הזו כי מאחוריה יש מסר שרק אני וליאו מודעים אליו ועכשיו אני מעביר אותו אלייך.
השרשרת הזו היא השרשרת שאבי נתן לאימי ברגע שהוא הודה לה על אהבתו מאז אני וקן החלטנו שברגע שמישהו מאיתנו יתאהב הוא יתן את השרשרת הזו לנערה-אני החלטתי לתת אותו לך. אני רוצה שתביני שהנשיקה שלנו באותו יום לא הייתה סתם בשבילי,להפך היא הייתה עולם ומלואו" הדמעות התחילו לזלוג מעיני "את הבנאדם הכי יפה שאני מכיר,הכי טוב לב,ושאני הכי רוצה להיות איתו .
אני אוהב אותך מלודי .
אני אוהב לשמוע אותך צוחקת,לראות אותך על הבוקר,ולראות אותך מחייכת כל פעם שאני או ליאו זורקים אותך למים . הבוקר היה הבוקר המאושר בחיי בו זה היה הרגע רק שלי ושלך .
לכן אני מבקש ממך לעשות כל מה שאת יכולה כדי לחזור אלי כדשי שאני אוכל לשמוע את תגובתך,את קולך וצחוקך שוב. אני מבקש ממך לסלוח לי על שלא באתי איתך לזירה,שאני לא איתך ברגעים אלו כי אני יודע שאני לא יכול לסלוח לעצמי ששלחתי אותך לשם עם ליאו .
אני אוהב אותך מלודי.
קן "
התחלתי לבכות ,המחשבות על קן שהיה חברי הטוב ביותר ואיך אאבד אותו עכשיו התחילו לחלחל למוחי,הנשיקה איתו זה הזכרון האחרון שלי ממנו ואני עוד מנסה לשכוח מזה.
ניגבתי את הדמעות ומהר התלבשתי .ראיתי את ליאו יוצא עם מגבת רק עם מגבת.
"כנראה לא חשבנו על זה עד הסוף אה?" האו אומר מחייך ומעיף בעזרת היד שלו המון טיפות מהשיער
"לך לחדר שלך ככה ותתלבש,אני יוצאת כבר לחדר האוכל" אמרתי ויצאתי מהדלת
בחדר האוכל לא ראיתי את ליבי או את ניק ,אבל קמרון ישב עם מיילי ובצד השני גיל מייק ולוסיל ישבו . אנ י באמת חייבת לשאול את ליאו מה הקטע של הזוג הזה כי זה נראה ממש מוזר.
ישבתי ליד קמרון ומיילי
"...ואז סיימתי עם ההסוואה" הוא אמר ואז שם לב אלי "בוקר טוב מלודי"
"בוקר טוב קמרון "אמרתי בוחשת בדגנים הצבעוניים שבקערה שלי,אני אל יכולה להפסיק לחשוב על המכתב ומה אני מרגישה כלפי קן.
ליאו נכנס לחדר גם הוא ואיתו רוזלין,עם חולצת בטן ומכנסיים קצרות .
הוא נתן לה נשיקה קטנה על הלחי והלך לכיווני
"תירגעי מלודי ,הוא סה''כ אמר לה בוקר טוב " קמרון אמר
"בוקר טוב " אמר ליאו ושערו עדיין היה רטוב מהמקלחת
"למה לא ניגבת את השיער? אתה תצטנן ותיהיה חולה!"
"אל תדאגי לי מלמל " הוא חייך,מלמל? אני לא זוכרת שהוא קרה לי ככה מתישהו האם הוא יודע על המכתב?
"מלודי? שאלתי אם את מוכנה למבחנים?" מיילי הסתכלה עלי מוזר
"את רואה אמרתי לך שאת מעופפת מאז שהגענו לכאן" אמר ליאו והרגיש גאה בעצמו
"אני לא מעופפת פשוט קראת לי מלמל ..."
"או...חשבתי שזה יעודד אותך כי ככה קן קרא לך ו.."
"כן זה עודד אותי,ואני מוכנה למבחנים !"
אכלנו את ארוחת הבוקר וליבי קראה לנו לבוא לחדר המבחנים כי עוד מעט תורנו,גם תורם של מיילי וקמרון הגיע והם הלכו איתנו לחדר האימונים.
בהתחלה מיילי הייתה ועכשיו קמרון נכנס.
"את בטוחה שזו הברית שאת רוצה להיות בה? " ליאו נצמד אלי ולחש
"ליאו אני לא מכריחה אותך להיות איתי בברית,אם בלונדיניות גבוהות זה הסגנון שלך אז תיהיה בברית של הקרייריסטים האחרים"
"את כזאת מעצבנת לפעמים" הוא אמר בדיוק כשקמרון יצא וליאו נכנס לחדר האימונים.
רבע שעה עברה ועכשיו הגיע תורי. ראיתי את ליאו יוצא אבל ליבי זירזה אותנו כך שלא יכלתי לשאול אותו איך היה
"אני אחכה לך פה" הוא אמר ואני נכנסתי לחדר
YOU ARE READING
משחקי הרעב ה48: סיפורה של מלודי
Fanfictionמלודי בטוחה בעצמה שלא תיבחר,למרות שאביה היה פעם במשחקים היא יודעת שהוא יגן עלייה מלחזור לשם. אבל התוכניות אף פעם לא נשארות כמו שהן. בסיפור בו מתערבבים רגשות שלא הרגישה אף פעם,מלודי מנסה לעשות את הטוב ביותר ולהיאר נאמנה לליאו ולקן חבריה הטובים,אבל מה...
