משחקי הרעב ה48: סיפורה של מלודי

38

"איך נתת לו ללכת?!" צעקתי על ליאו למרות שידעתי שזו אל אשמתו

"הוא אמר שהוא הולך להביא מים ושאני אשמור עלייך בנתיים"

"זה שרוזלין מתה לא אומר שגם קמרון צריך למות!" צעקתי בלי לשים לב למה שאני אומרת

"רוז מתה?" פניו של ליאו התרככו ושמתי לב שפגעתי בו

"היא הראשונה שמתה,קמרון עשה הכל כדי להציל אותה אבל היא כבר הייתה פצועה ממקודם ואיבדה מלא דם" הוא כיסה את פיו בידיו והשמיע קולות בכי,כנראה בחיים לא אבין כמה רוזלין הייתה חשובה לו ולמה בדיוק,ואני מפחדת גם לשאול

"אני מצטערת ליאו ,"אמרתי וליטפתי את פניו ." מה שחשוב זה שאני ואתה פה ביחד ואנחנו הולכים לנצח"

"את הולכת לנצח מלודי,אני לא אתן לך למות ואני לא אחזור בלעדייך למחוז קיבלתי החלטה באותו רגע בו עזבתי אותך מהמערה ,חזרתי לשם ולא ראיתי אותך אני כל כך מצטער על הרגע בו עזבתי אותך מלודי,לא הייתה לי שום סיבה לכעוס עליך"

"ליאו" אחזתי בפניו הם הראו עצב רב ,אני זוכרת את הפעם בו בכה בפני בפעם הראשונה "אנחנו עכשיו ביחד ואין לנו מה להתעסק בעבר ,בוא רק נשרוד את זה בסדר?" הוא הנהן

"אני הולכת לישון" אמרתי רציתי כמה זמן לבד הרגעים עם קמרון היו כל כך מיוחדים שגם אם רק אחד מאיתנו היה נשאר בחיים הייתי רוצה שזה יהיה קמרון אחרי ליאו

"מלודי!" אחרי כמה דקות ליאו קורא לי

"עזוב אותי ליאו"

"מלודי קיבלנו חבילה!"

"חבילה?" קמתי והסתכלתי ,במרחק של יד נחה לה קופסא עם מצנח כסוף

"תנסי לקחת אותו" ליאו אמר ולא הפסיק להצביע עליה

"שלחתי יד, לא תפסתי ,ניסיתי שוב והצלחתי לתפוס אותה

"מה יש שם?!" ליאו היה נרגש

"משחה " אמרתי חושבת "אבל למה?"

"לפצעים מלודי,את לא זוכרת שפעם אחת מישהי קיבלה משחה כזו והיא מרחה אותה והפצעים החלימו במהירות? יש לנו ספונסרים"

"תודה שנזכרת! " צעקתי לניק "לא יכולת לעשות את זה לפני כמה דקות שקמרון היה זקוק לעזרתי "

פתחתי את המשחה ומרחתי אותה על הרגל והכתף,אנחה גדולה יצאה ממני הרגשה של הקלה ,

מייד מרחתי את המשחה על השריטות של ליאו ועל הפצע בבטן.

"אתה מתכוון להגיד לי מה קרה?,איך זה קרה לכם בדיוק?"

"אחרי שאני ואת נפרדנו חזרתי לאוהל,הייתי עצבני כל כך שיצאתי לצוד וצדתי המון אז אחרי זה נחתי ורוז וגיל שמרו.

ואז שמעתי את רוז צועקת לצאת ולברוח,מסתבר שמחוזות 11,8, ו9 עשו ברית ויצאו נגדנו-הקרייריסטים.

התחלנו לרוץ והם אחרינו לא עבר הרבה זמן והם פגעו ברוז אבל המשכנו אני וגיל וברחנו,שהגענו לאגם גיל נקע את הקרסול והם הצליחו לפגוע בו גם אז התחלתי לברוח,רצתי כשענפים היכו בפני ומידי פעם נפלתי עד שקרוליין הופיעה משום מקום והכניסה לי סכין בבטן,רק פיטר וקרוליין נשארו להרוג אותי ונלחמתי איתו כמה שיכולתי אבל שניהם היו יותר חזקים ובריאים ממני עד שנשברתי,ואז את הופעת."

"ויש לך מזל,כי הם הצליחו להרוג את רוז וגיל"

"מלודי זה שאני פה איתך זה כבר מזל,אני אל יודע איך הייתי עובר את זה בלעדייך,או יותר גרוע צופה בך מהבית" שתיקה שררה בנינו "איך את חושבת שקן מתמודד?"הואשאל בשקט

הגיע הרגע בו סוף סוף אנחנו מדברים על קן,קן אח שלו שנמצא עכשיו בבית ודואג לשלומי ולשלומו,קן שבאותו הרגע בו נישקתי את ליאו הרגיש בטח בגידה. אני ידעתי שזה יכול לפגוע בו וכך גם ליאו,אבל אל יכולתי לעצור את ההרגשה שאני רוצה עוד ,אני רוצה את שפתיו של ליאו שוב קרובות לשפתי,אני רוצה את המגע הנעים של הפגישה של שפתנו לפחות עוד פעם אחת.

"מלודי....המחשבה שקן צופה בנו בבית זו הסיבה שאני אל יכול להיות איתך"

לא יכול להיות איתך?.....המילים האלה,רצף המילים האלה הרגשתי שליבי נשבר עד עכשיו אל ידעתי שליאו אוהב אותי ועכשיו אני יודעת שזה גם לא יכול לקרות אני לא יודעת איך אמשיך.

השמש שקעה ועייפות נחתה עלי ועל ליאו,ירייה אחת שמענו היום ואין לי חשק לראות את פרצופו של קמרון מתנוסס בשמיים בזמן שאני פה עם ליאו אז החלטנו ללכת לישון עכשיו הרגל שלי מרגישה הרבה יותר טוב,וכך גם היד . אבל עדיין נשאר לי חץ אחד וזה אל מספיק אם אפגוש מיועד כלשהו.

הפצע בבטן של ליאו נראה הרבה יותר טוב הוא גם ישן כל הלילה כך שיש לו כוחות להמשיך,שנינו קמנו והחלטנו שכדאי שנצא לדרך לקרן השפע ,אני צריכה חצים וליאו צריך נשק להגן על עצמו.

ככה בבת אחת קמנו אוחזים ידיים בדרכנו לקרן השפע.