משחקי הרעב ה48: סיפורה של מלודי

פרק שבע

פרק 7:

"טוב שהתעוררתם באמת!" אמרה ליבי בטון מעצבן "כדאי לכם לוקם מחר יותר מוקדם או שלא ישאר לכם אוכל"

"מלודי את אל תאכלי הרבה נראה שאת אוכלת טוב ,אבל ליאו כדאי לך התחיל לאכול או שיום לא תחזיק בזירה" אמר ניק כעצה

באמת ליאו נהיה רזה לאחרונה ,לא שמתי לב כנראה למצב שלהם בבית אבל כנראה הדרדר. אני צריכה לזכור לשאול אותו עח זה אחרי זה.

"אני יכול לדאוג לעצמי" ליאו אמר בכעס

"ואני אוכל כמה שבאלי!" מחיתי

"טוב תעשו כרצונכם,אם תמותו בזירה זו לא אשמתי" האו אמר כאילו בדרך אגבית

אני וליאו הבטנו אחד בשני בזלזול והמשכנו לאכול.

אחרי הארוחה חזרתי לחדר ונשפכתי על המיטה ,הוצאתי מהקופסא את השרשרת של קן והסתכלתי עלייה,מה מיוחד בה? למה הוא הביא לי אותה ?

ליאו נכנס ישר לחדר ומהר זרקתי את השרשרת על הרצפה,בלי סיבה אפילו ראיתי את ליאו מביט בי בצורה מוזרה.

"עכשיו השיחה?" שאלתי

"מלודי,אנחנו חייבים לדבר"

"אנחנו הולכים למות,גם אם לא נמות בסופו של דבר נצטרך להרוג אחד את השני! זה מה שאתה רוצה ליאו?!" אמרתי את זה והרגשתי את הדמעות עומדות על עיני,

"אנחנו נשרוד ואז נראה מה נעשה,אבל אני צריך שתיהי חזקה ואם אל נמצא אחד את השנייה תישארי בחיים כל עוד את יכולה,אני ימצא אותך מלודי"

"אני לא אוכל לראות אותך מת ליאו,אתה הידיד הכי טוב שלי"

"אני לא אתן לך למות לפני מלודי,אנחנו נחזור,אנחנו נמצא דרך"

"למה התנדבת?" העברתי נושא וגם הסתקרנתי

"קן הוא אחי הקטן,לא יכלתי לתת לו להישלח למוות כשאני יודע שיש לי מה לעשות בעיניין,וחוץ מזה"הוא המשיך "לא יכלתי לסבול את המחשבה שהוא יבלה איתך את הימים האחרונים ולא אני"