משחקי הרעב ה48: סיפורה של מלודי

פרק תשע

בבקשהלהגיב כדאי שאדע אם אתם אוהבים או לא:) או לפחות להצביעD:פרק 9:

"מלודי?" ליאו מסתכל עלי בצורה מוזרה

"מה?"

"את שוב חולמת בהקיץ, זה קורה לך הרבה בזמן האחרון"

"לא אני לא!" אמרתי למרות שידעתי שזה נכון "אני פשוט חשבתי כמה נפלא יהיה להכיר את שאר המיועדים" אני יודעת שזה מוזר אבל זה מה שעלה לי בראש

הפנים של כולם היו מופנים עלי כאילו נפלתי עכשיו מהחלל

"את מתכוונת מהבחינה של להבין את החולשות שלהם ואת הכשרונות שלהם " תיקן אותי ליאו ובכך הציל אותי

"לא משנה למה את מתכוונת" אמר ניק בעצבנות "את קרייריסטית וככה אנשים יראו אותך! את צריכה להפגין נחישות וביטחון עצמי מופרז,את עוד תהרסי את השם הטוב של מחוז 4"

"כן,מספיק לנו שאת נראת חלשה ולא יפה מספיק כדי שהמוניטין שלנו ירד,אנחנו לא צריכים שתיהי טובת לב" אמרה ליבי בין לעיסה ללעיסה כאשר החזיקה בעצם העוף שאכלה

לא יכלתי לסבול את העלבונות האלה אז קמתי מהשולחן והלכתי ישר לחדרי מנגבת את הדמעות שעלו בעיני,

הרגשתי את ידו של ליאו אוחזת בידי והסתובבתי אליו

"מה?" שאלתי בוכה

"מה את נעלבת מהם מלודי,הם לא מבינים כלום!"

"ליאו אני כבר יודעת שאני לא אצליח לשרוד בזירה,ועכשיו שאני מודעת לכך שאני לא חזקה מספיק,לא נראת טוב מספיק ושהאישיות שלי תהרוס אותי אני לא יודעת איך אני אוכל להיכנס בכלל לזירה" אמרתי מרגישה את דמעותיי זולגות על לחיי,קשה להודות בחסרונות שלך ועוד להקשיב להם קשה יותר.

"מלודי" ליאו אמר מחזיק את ראשי בין שתי ידיו "אני מכיר אותך מספיק טוב כדי לדעת שאת חזקה מספיק כדי להתמודד עם המיועדים האחרים,אני מכיר אותך מספיק טוב כדי לדעת שהאישיות שלך מדהימה ואינך הולכת להיכשל בגללה אלה להפך את הולכת לכבוש את לב כולם ,ואני לא צריך להכיר אותך בכל כדי לדעת שאת יפה .די במבט אחד כדי לראות את היופי החיצוני והפנימי שלך ואם הם לא ראוים את זה הפסד שלהם "

הרמתי את מבטי לכיוון ליאו ,עיניו נצצו ואושר ניבט בהם ,חייכתי לדבריו תמיד אפשר לסמוך על ליאו שיגיד את הדבר הנכון .

ניגבתי את דמעותיי וחיבקתי אותו

"תודה" לחשתי

"תמיד" הוא השיב

"אני יודע מה יעודד אותך " הוא אמר וישר אחז בידי והוביל אותי.

עברנו אולי שלושה קרונות עד שעצר מול דלת .

"מזה?"שאלתי מסוקרנת,ליאו פתח את הדלת ולפתע רוח עזה הכתה בפני ושערי השתחרר מהתסרוקת והתנופף כעת ברוח

"הביטי למעלה " אמר לי ליאו אבל ראיתי שהוא דווקא לא מביט למעלה אלא מביט בי

"כוכבים " אמרתי

"נכון,חשבתי שתרצי משהו שיזכיר לך את המחוז הכוכבים תמיד יהיו בכל מקום שתלכי בדיוק כמו שאני יהיה " הפנתי את מבטי אליו,ראיתי את עיניו נוצצות באורות הכוכבים ,שיערו האדמוני התנופף לכיוון הרוח ומידי פעם היכה בפניו פתאום היה לי תחושה של קרבה,תחושה שאמרה לי לכי על זה .

פניו של ליאו התקרבו אליי באותו קצב שפניי התקרבו אליו,יכולתי להרגיש את נשימותיו עד שעצר והתרחק.

"השרשרת " הוא אמר בתדהמה מביט בתליון שעל צאוורי,כנראה מהגרירה המהירה של ליאו השרשרת יצאה ממקומה,אחזתי בשרשרת

"מה?" שאלתי לא מבינה מה מפתיע בה

לפתע הוא הסתובב והלך משם בלי לומר מילה השאיר אותי עם הרוח העזה והכוכבים מעלי לא מבינה מה קרה פה עכשיו.