משחקי הרעב ה48: סיפורה של מלודי

27

תודה על התגובות:) באמת משמח אותי רלאות שקהל הקוראים שלי גדל,המשכו כך :)

פרק 27:

"מזה?" גיל שאל

"אני חושב שזה מסננת" ליאו ענה לו מביט בחפץ

"ואיך זה אמור לעזור לנו?" רוזלין שאלה

"לא יודעת חשבתי שאולי אחד מכם יבין מה זה אמור לעשות פה" אמרתי

"טוב לי לא עולה שום רעיון" רוזלין אמרה מנפנפת בשערה הבלונדיני

"לא סמכתי עלייך שתביני,את לא חכמה מספיק" השבתי

"לעומתך אני קיבלתי את היופי אז אני אל צריכה שכל,מה את קיבלת מלמל?"

רתחתי מזעם אם היא לא הייתה חשובה כל כך ללאיו היא כבר הייתה משופדת באחד החצים שלי

"אתן מוכנות להתרכז ולחשוב מזה אמור לעשות בזירה?" ליאו ניסה להרגיע אותנו אבל אינ המשכתי לדמיין איך רוזלין מתחננת על חייה.

"טוב לא ניראה לי שזה מועיל למישהו" אמרה רוזלין "לא מפתיע שאת מצאת את זה מלודי"

"ומה את הבאת מקרן השפע?" שאלתי אותה

"אני הצלתי את חייך אין לך שום זכות להתלונן!" היא צעקה

"אני לא ביקשתי ממך להציל את חיי זו את שזקוקה לי בברית שלך!" שנינו צעקנו

"אני זקוקה לך?!" היא הדגישה את ה"לך"

"מספיק בנות מישהו ישמע אתכן" ליאו הפריד ביננו

"אוקי ליאו" היא שוב אמרה בקול המתחנף שלה "רק שתדעי שאם הוא לא היה כאן הייתי נותנת לנער ההוא להרוג אותך ואפילו צופה בזה בשמחה ,עכשיו אם אל אכפת לכם אני הולכת לישון"

היא חיבקה אותו ונשקה לו שוב על הלחי ,אני מכונה להישבע שהיא עשתה את זה בכוונה כדי לעצבן אותי

"אוך!" אמרתי והלכתי משם

"לאן את הולכת מלודי?" ליאו שאל אותי

"לחפש מים,או אוכל"

"חכי!" הוא צעק לי לקח את הקלשון שלו ואת הקשת והתקדם ליכווני

בדרך הייתה בנינו שתיקה, זה כבר קורה הרבה ואני מרגישה שאני מאבדת את החבר הכי טוב שלי

המשכנו בדרכנו כבר הספקנו לצוד שתי ציפורים וסנאי אחד עד ששמענו ירייה

"זו השלישית היום" ליאו אמר מתבונן בשמיים,עוד מעט רשימת המתים תופיע ואנחנו כבר צריכים לחזור למחנה,כמה זמן הייתי מעולפת?

"אני מקווה שזה לא קמרון" אמרתי

"מה הקטע שלך איתו בכל אופן?"

"הכרתי אותו והתחברתי אליו,מה כבר יכול להיות....מה הקטע שלך עם רוזלין?"

"רוז.."הוא תיקן אותי "ואין שום קטע ניסיתי להסביר לך שזו רק אסטרטגיה אבל את לא מוכנה להקשיב"

"בטח שאני לא מוכנה להקשיב אתה לא מתייעץ איתי,אתה קובע ברית,קובע אסטרטגיה בלי לשאול אותי בכלל! פעם היינו צוות ליאו מה השתנה?!"

"זה בגללך!,בגללך ובגלל קן!"

"איך קן קשור לעניין!?" כבר התחלנו לצעוק

"את יודעת מלודי את ממש מעצבנת!,את רוצה לשים את השרשרת תשימי אבל אל תתלונני אחר כך שאני מתחיל עם בנות אחרות!" הוא אמר זרק את הקלשון שלו לכיוון ארנב אחד שהופיע לקח אותו איתו והמשיך לעבר המחנה

לא ידעתי מה לומר ,לא ידעתי מה הוא רוצה שאגיד .

אני מקווה שקן אל ראוה אותנו עכשיו,איך אנחנו רבים בזמן שאחנו אמורים להגן אחד על השני ולהיות אחד לצד השני,כמה זמן הברית הזו תחזיק בלי שאני ורוזלין נהרוג אחת את השנייה,וגם אם אני ארצה לצאת מהברית הזו אני כבר לא בטוחה שהוא יבוא אחרי .

חזרנו למחנה ולא אמרנו מילה,ליאו העיר את רוזלין כדי שתראה את רשימת המתים וארבעתנו ישבנו שמה מביטים בכוכבים אוכלים במרץ ובתיאבון רב את מה שאני וליאו צדנו,בנתיים לא הדלקנו אש אז את הציפור אנחנו מרשים לעצמנו לאכול נע,את השאר נשאיר למחר.עכשיו אנחנו מחכים לראות מי מת ומי נשאר לנו להרוג.