משחקי הרעב ה48: סיפורה של מלודי

פרק עשר:)

פרק 10:

לקח לי זמן לחזור לחדר,לא הצלחתי להבין מה בדיוק קרה כאן ומה הרתיע אותו כל כך שהתרחק ממני באותו מהירות שבה התקרב עד שהגעתי לחדר פגשתי באחד המשרתים ,

"הגענו ליעד מיס סטיקנט "

"קרא לי מלודי, מיס סטיקנט זו אימי " אמרתי נכנסת לחדר ומתעלמת ממנו

"אנא ארזי את חפצייך אנחנו יורדים מהרכת" אמר והמשיך לחדרו של ליאו

לקחתי תיק שהיה זרוק באחד הארונות ושמתי בו שתי כותנות שמצאו חן בעיני ופיג'מה אחת שנראתה ממש יפה,כמה תכשיטים וסרטים לשיער ואת השרשרת החזרתי לקופסא כי נראה שעשתה כבר את שלה.

לבשתי חולצה שהגיע לי עד הברכיים כך שלא ראו את המכנסיים שלי,לא היה לי כח או רצון להשקיע במראה אז רק אספתי את שערי באחת הקשתות ויצאתי עם התיק לעבר בניניי הקפיטול .

*

נכנסו לבניין המגורים שלנו,הוא היה גבוהה ומלא חלונות ראיתי כמה מיועדים בדרך לחדר ושמתי לב שגם ליאו הבחין בהם חלקם נראו בוגרים וחזקים אבל ראיתי גם כמה רזים וצעירים –כנראה מהמחוזות האחרונים בהם יש פחות אוכל ואנשים גוועים ברעב ככה אבי סיפר לי שראה בסבב הניצחון.

הגעתי לחדר שלי מהחלון ראיתי המון בניינים זוהרים לשמי הלילה השחורים ואת הכוכבים לא מצאתי ,כנראה בגלל הבניינים והאור שהם מפיצים.

החדר שלי היה גדול וגם בו היה הרבה בגדים ,נכנסתי להתקלח ולאחר המקלחת לבשתי את הפיג'מה שלקחתי מהקרון ואספתי את שערי לצמה בעודו רטוב.

הרצון העז לראות את ליאו לא עזב אותי,אבל ידעתי שהוא פגוע ממני משום מה וכנראה לא רוצה לדבר איתי כרגע . יצאתי מהחדר יחפה לכיוון חדר האוכל בתקווה שנשאר מה לאכול בהתחשב בעובדה שלילה עכשיו .

למזלי היה מה לאכול והטבחים היו מאושרים לבשל לי מרק איטריות עם חתיכות תפוז מפוזרות,המרק האהוב עלי .

אחד הטבחים אפילו זיהה אותי בתור ביתו של המנצח של הגמול הרבעוני הראשון ,הוא אמר שזה כבוד גדול לנצח בגמול רבעוני ושהוא זוכר שבאותה שנה ביקשו מהם לבשל כפליים ולהענות לכל בקשה של מיועד . אף פעם לא שאלתי את אבי על המשחקים,במחשבה לאחור אולי הייתי צריכה לבקש ממנו עצות ולשמוע את הסיפורים למקרה כזה שאני יגיע למשחקים.

חזרתי מחדר האוכל שבעה ורק מחכה למיטה החמה שנמצאת בחדר ,אבל בדרכי ראיתי משהו שלא חשבתי שאזכה לראות לפחות לא ביום הראשון .

ליאו שוחח עם אחת מהמיועדות..